יעוץ ראשוני חינם

שאלה לגבי מאבקי הכוח בזוגיות …

מה קורה כאשר בני זוג (פרק ב'- אהבה גדולה ועוצמתית ) תקועים בשלב של מאבקי הכוח למעלה מחצי שנה ) ולא מתקדמים לשלב האחרון של ריפוי וכו' התיאורייה של פצעי ילדות מאד נכונה במקרה הזה…תודה על התגובה

תשובה:

שלום לך אנה.
לפי גישת האימאגו מאבקי הכוח ימשיכו מכיון שהמטרה שלהם היא להביא את בני הזוג לריפוי ולצמיחה. כל עוד בני הזוג לא יתנו לקולות שמתחת למאבק הכוח ביטוי, הם יהיו תקועים במאבק הכוח. (חצי שנה זה לא הרבה זמן למאבק שכזה. יש זוגות שנמצאים שנים רבות בשלב מאבק הכוח).
כדי למוסס את מאבק הכוח צריך ללמוד כיצד ליצור מרחב בטוח, נעים ומוגן, מרחב של קבלה ואמפטיה. בתוך מרחב כזה כאשר בן זוג אחד מקשיב מעומק ליבו, בן זוגו יוכל להביע את המשאלתו הנמצאת מתחת לתסכול ולמאבק הכוח. התחלה של מילוי המשאלה מביאה לזוג ריפוי וצמיחה.
אחת הדרכים הטובות ליצור מרחב כזה, הוא בדיאלוג אימאגו.
מושון

אני בת 21 ונמצאת במערכת יחסים מדהימה כבר שלוש שנים.
כבר כמה זמן אני מרגישה שיש לנו קצר בתקשורת. הדבר גורם לתחושת ריחוק שלי בעיקר ממנו.
ניסינו לדבר על זה שנהיה יותר קשובים אבל אני באמת מרגישה חוסר הבנה. הקצר הגיע לשיא לפני חודש כשהייתי בתקופה ממש קשה ונכנסתי לדיכאון עמוק, ובן הזוג שלי לא ידע כיצד לעודד אותי – הוא שתק וביקש "תגידי לי מה לעשות".  פתאום הבנתי שבמשך שלוש שנים כל פעם שהייתי עצובה וזקוקה למישהו שירים ויעודד אותי זה לא היה החבר… שכל פעם הגשתי לו"ספר הוראות" מה לעשות  איתי ואיך לפנות אליי.

לפני חודש,שהבנתי שהבנאדם הקרוב אליי ביותר לא נמצא עימי ברגעים האמיתיים שאני זקוקה לו ממש כעסתי, אמרתי לו שאין לי יד להביא לו הפעם. מאז המצב כזה, ריחוק רב וחוסר געגוע מצידי. החבר מנסה לפצות על הריחוק בדברים פיזיים או חיבוקים ונשיקות…

אני יודעת שהוא מנסה, ורוצה ולא מצליח.
השאלה שלי האם הציפיות שלי שבן הזוג שלי "יידע מה לעשות איתי" אחרי שלוש שנים של זוגיות כשאני עצובה?
ולא ישתוק מולי… וישאל מה לעשות כי הוא לא יודע.
האם אני מגזימה?
מערכת היחסים הזו ממש חשובה לי, וכל פעם שאני לא עונה או מדברת כך אני יודעת שזה פוגע בו… אבל באמת שאינני מצליחה אחרת.

כל עצה תסייע,
תודה.

נטלי

תשובה:

שלום לך נטלי יקרה.

מכיון שאת יודעת שהחבר שלך מנסה ורוצה ולא מצליח, נשמע לי שהענין הוא שקשה לחבר שלך לפנות אלייך כשאת בדיכאון בצורה שאת מבקשת.

כלומר, זה לא שהחבר לא יודע מה לעשות כשאת בדיכאון, אלא שהמצב של הדיכאון שלך מאיים עליו ואז הוא נמצא במצב של חוסר אונים ואז קשה לו לעשות את הדברים, בעוד לך הם נראים פשוטים וטריוויאליים.

הציפיה שבן הזוג שלנו "ידע מה לעשות איתנו" היא כנראה ציפיה משותפת לרוב הזוגות. הציפיה כנראה קשורה לכך שבכולנו קיים עדיין הילד הקטן שצריך לדעת שכאשר הוא בוכה אמא מיד יודעת מה הוא צריך ונחלצת לעזרתו.

למרות זאת, האמירה ש"אם הוא אוהב אותי הוא ידע מה לעשות איתי, ואם אני צריכה לומר לו או ללמד אותו את זה – סימן שהוא לא אוהב אותי מספיק" – אינה נכונה!

נכון שתינוק צריך לצפות שאמא תדע מה לעשות כדי להרגיע אותו, אבל בתור בני זוג אנשים בוגרים אנחנו צריכים לדעת שהעולמות שלנו שונים וכל אחד מאיתנו צריך דבר אחר!

למשל, אם בן-זוגך אוהב שמתרחקים ממנו כשהוא מדוכא, ואילו את אוהבת שמתקרבים אלייך ומתעניינים בך כשאת מדוכאת – יכול להיות שיהיה קשה לחברך ללמוד את המיומנות הזאת. יתרה מזו, אם המשמעות של דיכאון אצל חברך היא דבר נורא ובלתי נסבל (למשל), ואצלך המשמעות היא תקופה מעצבנת שצריך לעבור אותה – חברך יצטרך ללמוד להתגבר על הפחד שלו מדיכאון כדי לעזור לך לצאת מהדיכאון שלך.

יוצא מכאן כי אפשר להבין את התנהגותו של בן זוגך, וכיון את יודעת שהוא רוצה אותך ואכפת לו ממך – ההתנהגות לא נובעת מזלזול אלא מדינמיקה זוגית מובנת והגיונית.

לכן לדעתי, את צריכה לשנות את הציפיות שלך ולדעת כי זה האופי של חברך ועשוי לקחת לו זמן לפנות אלייך במצבים מסויימים דווקא בצורה המסויימת שאת רוצה ולפי "ספר ההוראות" שאת נותנת לו.

בנוסף לכך לדעתי חשוב:

1. לדעת שאת לא חייבת לחיות איתו לנצח. אם את רוצה בו – קבלי אותו כמו שהוא ודעי שאחת מנקודות הקושי שלך איתו תהיה ההתנהגות שלו כאשר את מדוכאת. מותר לך לעזוב אותו בגלל זה, אבל אם את בוחרת להשאר איתו – קבלי אותו כמו שהוא!

2. חשוב שתהיה תקשורת טובה. כלומר חשוב שכאשר התקופה של הדיכאון עוברת, יהיה נסיון אמיתי לשמוע, לכבד ולהבין אחד את עולמו של השני. להבין את מקור התסכול שלך ממנו כשאת בדיכאון, ולהבין את הקושי שלו לפעול לפי הצורך שלך כאשר את הדיכאון. שיחה כזו, גם אם לא תשנה באופן מעשי מוחלט ומיידי את המצב, עשויה לגרום לכם להרגיש הקלה משמעותית לגביו.

בהצלחה רבה!!!

מושון

שלום, אנחנו ב"ה בשבוע 23. מדובר בהריון שלישי לאחר 2 הפלות (תוך שנה וחצי של נישואים), ההפלה השניה כללה השראת לידה וגרידה (די טראומטית).
בשליש הראשון של ההריון הנוכחי סבלתי מאוד מבחילות, הקאות ועייפות. כמובן שזה השפיע גם על החשק המיני והיינו ביחד פעמים בודדות.
לצערי אני מרגישה שהחשק המיני שלי לא חוזר, למרות שהבחילות והעייפות עברו ב"ה לחלוטין.
אני לא יודעת אם זה קשור לשינויים הורמונליים טבעיים בהריון/ חששות ודאגות מהפלה נוספת, או סיבה אחרת..המצב קשה מאוד פיזית לבעלי, ולי קשה עם זה שאני מאכזבת אותו. במהלך ההריון היינו פעמים בודדות ביחד וגם אז לפעמים יש לי כאבים או חוסר נוחות בגוף. בעלי מאוד משתדל "לסבול בשקט" אבל בימים האחרונים הוא אומר שכבר ממש קשה לו עם זה וזה משפיע על מצב הרוח של שנינו במשך כל היום.
רציתי לדעת האם זה תקין שבמשך כל כך הרה זמן אין חשק מיני? האם יש לכם עצה עבורנו מה לעשות.? אני רוצה להיות איתו, אבל הגוף שלי פשוט לא מגיב לכלום..
תודה רבה!

תשובה:

שלום לך,
ראשית אאחל לך לידה בעיתה ובזמנה בבריאות ובשמחה!

ולגבי שאלתך החשובה,

ראשית, חשוב לבדוק אצל רופא נשים שהכל בסדר ושיחסי מין מומלצים או לפחות לא אסורים בזמן הקרוב.

בהנחה שהכל בסדר מבחינה רפואית, אנסה להתייחס לכמה נקודות:

גם אם מבחינה רפואית הכל תקין, מאוד הגיוני ומובן שאת חוששת מיחסים. טבעי שהחשש יכול להתבטא בנפש וגם בגוף: השינויים ההורמונאליים של ההריון בנוסף לשתי החוויות הלא נעימות שעברת עשויות להשפיע באופן כמעט ישיר על החשק המיני. הרצון "לא להתעסק" עם אותו מקום שעבר טראומה, ולהשקיע את כל האנרגיה בהריון ובעובר, והחשש מפגיעה בתהליך ההריון טבעי, ברור ומובן וכמעט מתבקש מאליו. ההנחה שאת "מאכזבת אותו" שקולה בעיני להנחה שהוא מאכזב אותך ולא יכול להשקיע את כל האנרגיה בלעודד ולחזק אותך.

אם לא הייתי ברור עד כאן אכתוב זאת שוב – את נורמאלית והירידה בחשק המיני, וחוסר הנוחות שלך מובן, הגיוני וברור! אני פוטר אותך מלהרגיש אי אלו רגשות אשם לגביו!!!

מאידך, בעלך נמצא בהתמודדות לא קלה (שלא את הסיבה שלה) שבה הוא נדרש לשמור על איפוק – סוג של חזרה לימי הרווקות בזמן הנישואים… זוגות רבים מתמודדים התמודדות זוגית עם אתגר איפוק כזה מסיבות שאת מתארת, או מסיבות אחרות בהן האשה אסורה לבעל.

גם כאן ברור ומובן שההתמודדות עשויה להשפיע על מצב-הרוח. זו התמודדות שזוגות עברו, עוברים וכנראה עוד יעברו…

בזמנים כאלו חשובה מאוד השיחה בינכם. לשיתוף בקושי, בפחדים ובתסכול – אין שני. היכולת להקשיב ולכבד את השוני בינכם עשוי לבנות בינכם רמה חדשה של קירבה נפשית ואינטימיות שבסוף תרד בע"ה עד לתחושה הגופנית ולחשק המיני…

ובאופן פרקטי לנושא יחסי המין:
ראשית ,כפי שכתבתי, יש לך את הלגיטימציה המלאה לומר – "לא עכשיו!". את התמודדת עם הפלות ובעלך מתמודד עם איפוק. כל אחד עם ההתמודדות שלו…

למרות זאת תמיד מומלץ לבוא אחד לקראת השני. כך שאם זה מתאפשר כל אחד מכם יכול לוותר קצת. ואז ניתן לקיים יחסים בצורות כאלו שחוסר הנוחות הגופנית תהיה מינימאלית (מבחינת ההלכה רק פליטת הזרע צריכה להיות בתוך הנרתיק ושאר היחסים יכולים להיות מחוצה לו).

נשמע לי שבמקרה שאתם מרגישים צורך, טיפול מיני ממוקד (ואולי גם טיפול בטראומה) יכול לעזור לך לשחרר את הכאב ולהפתח לחוויה מתקנת, ולעודד שיח נעים אינטימי וכנה ביניכם.

בהצלחה רבה מאוד!!!
מושון.

שלום
אני  בת 29 ,גרושה כבר שנה ויש לי 3 ילדים. אני יוצאת עם מישהו (2 פגישות). אני מזהה שהוא לא ברמה הדתית שלי (כלומר לא שומר נגיעה וכל המסביב) וגם שונה ממני בכל מיני דברים,
אך מאוד נחמד לי איתו.

אני מזהה בי משהו אחר מאיך שיצאתי לדייטים כשהייתי בת 20 שאז היתה לי רשימת "מכולת" ועכשיו אני מזהה אצלי פתיחות כי אחרי 7 שנות נישואים אני מבינה שדברים משתנים במהלך החיים  גם ברמה הדתית ולא קשורות לתכונות אופי של הבן זוג.
תוהה לעצמי איך לגשת לקשר?באיזה כיוון נכון לגשת?זהירות? פתיחות?

תודה

תשובה:

שלום לך שירן.

משמח אותי לשמוע שאת יוצאת עם מישהו שמאוד נחמד לך איתו , וגם על הפתיחות החדשה אצלך לעומת רשימת המכולת הקשוחה והמקובעת.

ולעצם הענין…

לדעתי כל התשובות נכונות – צריך לגשת לקשר בפתיחות ובזהירות –

הווי אומר – לדעתי, לא כדאי לך לפסול כל-כך מוקדם מישהו שנחמד לך איתו אך שונה ממך, אלא אם כן ברור לך שהוא עובר על קווים אדומים שאת לא מוכנה בשום פנים ואופן לעבור עליהם.

השתמשי בפתיחות שפיתחת… התבונני בו ובקשר בסקרנות ובאיפשור. הלב של הקשר הוא לא שיוויון ברמה דתית או בתכונות אחרות (אלא אם כן זה קו אדום מבחינתך). הלב של הקשר הוא התחייבות הדדית למחויבות, כבוד והערכה ולהתאמצות לעשיית טוב ולהסתכלות בעין טובה על בן-הזוג.

מצד שני כל קשר חדש מצריך גם זהירות – לא הייתי משחרר את הפתיחות ללא גבולות ובטח לא מאפשר לו למשוך אותך למקומות בקשר שלא היית מעוניינת.

אם את שומרת נגיעה והוא לא – עדיין יכול להיות לכם קשר מצוין.  אבל אם את שומרת נגיעה והוא מזלזל ומנסה להכריח אותך רגשית בניגוד לרצונך (כך שיש לך חוויה רגשית שאת נאלצת לעשות משהו שאת לא שלמה איתו)  – זהו ביטוי מדאיג של חוסר כבוד וכוחנות.

חזקי ואמצי,

גשי לקשר בלב פתוח, בתקווה בשמחה ובנכונות,

ועם זאת שמרי על עצמך וערכייך

בהצלחה רבה!!

מושון

היי,
אני בקשר עם בן זוגי כבר שנה וקצת, בן הזוג שלי קשה עם טראומות עבר, והייתי צריכה הרבה מאמץ כדי להשיג את מה שאני רוצה בקשר והגעתי לשלב הזה. בשבוע האחרון הוא היה מרוחק, בת דודה שלו התחתנה חבר טוב חזר מחול אחרי ששהה שם שנה, ולא היה לו כל כך זמן אליי…להפגש לדבר וכל הזמן הוא היה עצבני בגלל שהיה עייף ולא ישן בלילות   בשבוע זה. ביום שישי האחרון הבחנתי שאני חסומה אצלו בטלפון והתקשרתי אליו מהווטאצפ, הוא אמר לי שזה כנראה בטעות ושהוא לא יוגע איך חוסמים בכלל ושהוא באמצע עבודה ואין לו כוח ולא יכול לדבר איתי וניתק לי.  באותו היום אני לא יודעת מה קרה לי, לא הפסקתי להתקשר אליו ושלחתי לו בסביבות ה 40 הודעות, הוא התעצבן ולא השיב לי לשיחות או להודעות.
במוצ"ש הוא חסם אותי גם בוואטצפ, שמתי לב לזה ביום ראשון, התקשרתי אליו מחברה שלי והוא אמר שיחזור אליי בערב שהוא בעבודה.
בערב הוא חזר אליי ואמר לי שחסם לא רק אותי שחסם הרבה אנשים ושהוא צריך שקט, שאלתי אותו אם קרה משהו הוא אמר שזה משהו אישי משפחתי ושלא יהיה לו זמן אליי בתקופה ה
קרובה.
הוא לא מוכן להסביר לי מה קורה, טוען שזה לא בגללי ושאני לא קשורה למצב, למרות שאני מאוד מרגישה אשמה, וכרגע רוצה הפסקה של חודש בלי הודעות ובלי טלפונים.
שאלתי אותו מה יהיה אחרי חודש אם הכל יחזור לקדמותו הוא אומר שלא יודע, שלא יודע מה יהיה מחר אם יחיה וחודש זה רחוק מדי בכדי לדעת מה יהיה.
ואמר לי להתקשר אליו אחרי חודש.
לקחנו את ההפסקה שהוא צריך, למרות שהוא לא הגדיר אותה כהפסקה ביחסים אלה כהפסקה מכולם שהוא פשוט צריך שקט וזמן.
מה אני אמורה לעשות כדי לא לאבד אותו? אני אשמה בהפסקה הזאת? ואיך אני יכולה לצאת מהדיכאון שנכנסתי אליו אני כבר 3 ימים לא אוכלת כלום ורק בוכה.

תשובה:

ליטל יקרה,

לפי הסיפור שלך נשמע לי שאת כלל לא אשמה בהפסקה הזו וסביר בעניני להניח כי ההפסקה קשורה באמת לעניינים אישיים שלו ואולי גם לטראומות העבר שהזכרת.

הענין הוא שבקשר זוגי טוב לומדים לשתף אחד את השני גם בדברים הקשים ולא רק מתבודדים…

נראה לי כי התפקיד שלך עכשיו הוא להרפות… לתת בן-זוגך לעשות את התהליך שלו בפני עצמו ולכבד את זה שיש לו בחירה חופשית האם להמשיך בקשר או לנתק אותו.

אז מה שאת אמורה לעשות לדעתי זה פשוט לכבד את מה שהוא עובר, להמתין במהלך התקופה לראות מה יתפתח.

כדי לא להכנס לדכאון הייתי ממליץ לך דבר ראשון לזכור כי הדכאון מוריד את הסיכוי שהקשר הזה ימשיך כי בשביל הקשר הזה את צריכה להיות עם כוחות ואנרגיות. ובנוסף לכך למלא את החיים שלך בדברים אחרים שיכולים לשמח אותך: פעילות גופנית, טיולים, הופעות, חברות וכו'…

בהצלחה רבה !

מושון

צהריים טובים,

יש לי בעיה מתמשכת עם בעלי, אנחנו נשואים 3 שנים ויש לנו בן מקסים בן שנה וחצי .. אנחנו פשוט לא מסתדרים בחיי היום יום המון חילוקי דעות בנוגע לחלוקת עבודות הבית והטיפול בילד. אנחנו מתווכחים המון ולאחרונה כשהוא מנסה להתקרב ולגשר אני פשוט מרגישה קרה ומרוחקת ולא מצליחה להחזיר את מה שהיה אני מרגישה שכבר אין מה לתקן ושהיחסים בנינו כבר לא יוכלו להתחדש או להסתדר כפי שצריכים להיות זוג יחסית נשוי טרי . אני חושבת המון על גירושים אבל פוחד פחד לא נורמלי מרגישה פחד להיות אמא גרושה בגיל שלי (26) ומרגישה שאני לא מסוגלת להישאר לבד .. השאלה אם במקרה שלי כשאני מרגישה כל כך קרה ומרוחקת יש עוד אפשרות לתקן קשר כזה או שזה חסר תקווה ?! בעלי אומר לי כל הזמן שאני כנראה כבר לא אוהבת אותו ולפעמים למרות שקשה לי לחשוב על זה אני באמת מרגישה שזה נכון.. אני לא יודעת אפילו אם אני רוצה לתקן יש לי מחסום רגשי ענק שמתבטא ומשפיע על התפקוד היום יומי שלי הן בעבודה והן בבית אני מרגישה חוסר חשק נפשי ופיזי לעשות דברים ומרגישה פשוט חלשה שכבר אין לי כח להתמודד עם כלום . פשוט הרגשה שחוץ מלגדל את הילד שלי שאני אוהבת בכל נשמתי אין טעם לכלום חוץ מזה.

תשובה:

שלום פנינית יקרה.

למרות שכתבת שיש לך בעיה מתמשכת עם בעלך, לי נשמע ממה שכתבת שיש לך בעיה מתמשכת עם עצמך…

משום מה את דוחה את נסיונות ההתקרבות והגישור של בעלך ומרגישה קרה ומרוחקת. כפי שכתבת "מחסום רגשי ענק" חוסם את אפשרות ההתקרבות, הלמידה, התיקון והצמיחה שיכולות להתפתח בעקבות קשיים בקשר.

מקור המחסום הרגשי הזה לא ברור לי ממה שכתבת. בכל אופן הוא שואב את כוחך ומשאיר אותך חלשה ומיואשת.

יתכן והמחסום נובע מחוסר ידע כיצד להתמודד עם חילוקי דעות וכעס, אולי הוא נובע מחרדות שמקורן בעבר, אולי בגלל שמעולם לא הסברת לבן-זוגך איך את אוהבת שמתפייסים איתך ואולי מפני שאת לא יודעת זאת בעצמך, ואולי מסיבות אחרות. תהא הסיבה אשר תהא, המחסום הוא המפריע ולא בעלך או הקשר…

לפי זה גם פירוק הקשר לא יפתור את הבעיה הזו אלא רק ירחיק ממך את ההתמודדות.

נראה לי שלא יהיה חכם לפרק את הקשר בלי לנסות ללמוד בצורה רצינית איך מתמודדים עם קשיים כאלו ומדוע את מתרוקנת מכוחות ולא מסוגלת להתפתח באופן אישי וזוגי גם מתוך המצבים הקשים.

שיהיה בהצלחה רבה מאוד והסרת מחסומים משמחת…

מושון

שלום, קוראים לי מעיין (רווקה) ולאחרונה התחלתי לצאת עם גבר גרוש עם שלושה ילדים…
הסיפור הזה קצת יותר מסובך מהקשר הרגיל שמתחיל בין גבר לאישה- מכיוון שהכרתי דווקא את אחד הילדים שלו קודם.
באופן עצמאי, החלטתי לצאת לטיול מאורגן באחת ממדינות השכנות. ובין היתר, מדריך הטיול הגיע אלינו יחד עם בנו בן ה-10 (כיתה ה').
מכיוון שאני אשת חינוך, הבן שלו ישירות התחבר אלי! עוד לפני שהתחלתי בכלל לדבר עם המדריך….
מדובר בילד מקסים, אשר לאורך כל הטיול דיבר איתי, חיבק אותי- ובאזשהו שלב נראה לי אפילו, סוג של, התאהב בי.
הוא רצה מאוד שאני אהיה בחברתו, והחזיק לי את היד כל הזמן. ואני, בתור אשת חינוך, מאוד התחברתי אליו באופן טבעי!
יומיים לאחר תחילת הטיול, התחלתי להתחבר לאביו, מדריך הטיול, עד שהתחיל בנינו משהו.
בינתיים, עברו שבועיים מאז תום הטיול (הטיול היה כ-7 ימים)- כלומר עברו 3 שבועות מאז התחיל החיבור ביני לבין מדריך הטיול, ואנחנו  בזמן הזה המשכנו להיפגש והתקרבנו עוד ועוד.
שלשום הגענו להחלטה שאני פותחים במערכת זוגית לכל דבר, ואתמול הגעתי לאיזשהי הבנה שהבן שלו באמת באמת מאוהב בי (כשנסענו ביחד כל המשפחה שלו ואני למסעדה, הילד התעקש להחזיק לי את היד בצורה שהיא מאוד אוהבת).
היום, אני והבחור שלי, החלטנו שאנחנו חייבים להציף את הדברים מול הילד (ושאר הילדים בכלל) על מנת שזה לא יצור איזשהי ריחוק או אי הבנה.
אנחנו רוצים קודם כל לספר, כמובן, לילד בן ה-10 עלינו, ואחר כך לשאר הבנים.
כיצד ניתן לספר לילד שאני ואביו התחלנו במערכת זוגית? אנחנו מאוד מפחדים שזה יצור סוג של אשליה – "אבא גנב לי את החברה" או לחלופין "החברה הטובה שלי בגדה בי".

אנחנו נשמח לעצה כיצד לספר לילד שאנחנו ביחד.
המון תודה מראש!
מעיין

תשובהשלום מעין. השאלה לדעתי אינה כיצד לספר לילד לילד שאתם ביחד, אלא כיצד להעביר לילד את המסר שקשר רומנטי בין אשה בוגרת לילדון בן עשר אינו בר תוחלת…

הקשר בינך לילד הוא קשר בין מבוגר לילד, יתכן ותהיה בו אהבה רבה אבל כזאת שאינה רומנטית וודאי אינה מינית.. עצם זה שאת משתפת פעולה עם המחשבה "אבא גנב לי את החברה" או "החברה הטובה שלי בגדה בי" – צריכה בדיקה. קשר בין ילדון קטן לאשה בוגרת שהוא קשר רומנטי הוא קשר חולני. זה שהילד אולי התאהב בך זה דבר אחד, אבל מהצד שלך זה צריך להיות ברור וחד משמעי שהאהבה שלך אליו היא בתור "אשת חינוך" כמו שכתבת ולא בתור אשת איש… (אם אכן נתת לו סיבות אמיתיות לחשוב שאת מאוהבת בו – ואז הדבר צריך בדיקה וטיפול יותר מעמיק…)

אחרי שהנושא הזה ברור לך לחלוטין, את יכולה ממש לשמוח בשבילו – כי עכשיו תוכלי לממש אליו את אהבתך האימהית והוא יוכל להנות מקשר נעים ביניכם. אין לך צורך להתנצל או להסביר – להפך, עלייך לדעת שזאת בשורה טובה ונעימה עבורו. כמובן שיש צורך לשאול אותו בהמשך איך הוא מרגיש ומה עובר עליו ולהתייחס לכך…

לכן נראה לי שכדאי להזמין אותו לפעילות שהוא אוהב: טיול, מסעדה, בילוי וכיו"ב בליווי שניכם. להנות ביחד, ובשיאו לספר לו את הבשורה הטובה.

בהצלחה רבה!

מושון

שלום רב
בעלי ואני נישאנו לפני כשנתיים
בחודשים האחרונים הוא פשוט לא שם ,
מחפש כל הזמן ״פרוייקטים״ להתעסק בהם , אנחנו בבית כל אחד בחדר אחר ללא תקשורת , כשאני מנסה לדבר הוא לא משתף פעולה , לא מתקשר כלל
אני הולכת לישון כל לילה לבד והוא מגיע רק לאחר כמה שעות למיטה
אם אני בוכה או מחייכת זה אותו דבר עבורו
אני יכולה לשבת 8 שעות בחדר לבד והוא אפילו לא יבוא
הריבים שלנו קולניים, כועסים, ולא נפתרים .
ביקשתי ממנו להפריד חשבונות בנק כצעד ראשון בדרך לגירושין והוא הסכים בלי להסס .
אני אובדת עצות
לחלוטין.
תודה מראש

איילה

תשובה:

שלום איילה.

צר לי לשמוע.

ההתנהגות שבעלך נוקט (לפי התיאור שלך) נקראת בפסיכולוגיה – stonewalling. מין יצירת חומה שלא מאפשרת לשום רגש לחדור אליה או ממנה כלפי חוץ.

התנהגות כזו היא הרסנית לגבי הנישואים ובטח כשהיא נמשכת חודשים.

השאלה הגדולה בעיני היא למה???

מה הסיבה האמיתי שהוא בוחר להתנתק ממך?

האם זה קשור אלייך? האם זה קשור למשהו אחר?? מדוע הוא בוחר להמנע מאינטראקציה איתך?

אם באמת לא אכפת לו להפריד חשבונות ולא אכפת לו להתגרש,

והוא לא מוכן לשתף בכלל בסיבת התנהגותו –

אל תהססי גם את – עדיף להתגרש מאשר להיות תקועה בקשר גרוע, ועדיף לעשות זאת מהר לפני שיש ילדים בתמונה…

מצד שני אם את יודעת במה מדובר

או שהוא מוכן לשתף פעולה בלהסביר את התנהגותו

שווה לפנות לטיפול כי פעמים רבות ניתן לצמוח מתוך משבר ולהציל את הזוגיות.

הציעי לו לפנות לטיפול אם משהו מהזוגיות הזו עוד חשוב לו…

בהצלחה רבה

הצלחה ואושר בכל אשר תפני!

מושון

שלום מושון,
תודה על התגובה, אך אולי לא הסברתי את עצמי היטב, זו רק תחילה של זוגיות, (לא גרים ביחד) העוצמות חזקות ולכן גם מאבקי הכוח … אנחנו לא מדברים חצי שנה .לא בקשר… למרות שהאהבה מבעבעת מתחת לפני השטח .. הכדור אצלי.. אבל אני לא יוצרת קשר בגלל ניסיון העבר..
אשמח לקבל תגובה על זה.. איך יוצאים מן המעגל הזה של ההתבצרות..
ובהמשך אשמח גם לבוא לסדנה אצליכם.. מחכה לתשובתך.. תודה .

תשובה:

תראי, זה מאוד קשה לי לתת "הוראות" ב"שלט רחוק".
בכל אופן, ממה שאת כותבת, אני יכול לומר לך כמה דברים:
תנסי להתרכז גם באהבה המבעבעת מתחת לפני השטח ולא רק בנתק שמעל לפני השטח.
תשאלי את עצמך: לאיפה האהבה הזאת רוצה להביא אותי ולאיפה הנתק הזה רוצה להביא אותי? קחי שתי פיסות נייר וכתבי עליהן כותרות: "עתידה של איה בהשפעת האהבה המבעבעת" ו"עתידה של איה בהשפעת הנתק ומאבק הכוח" נסי להפריד באופן מלאכותי בין ההשפעות של שני הדברים ומלאי את הדפים בפירוט. אחרי זה אני ממליץ לשתף בזה אנשים קרובים ולשאול את דעתם.
חוץ מזה את אומרת שאת לא יוצרת קשר בגלל נסיון העבר. לפי זה את צריכה לדעת שההתבצרות שלך קשורה אליך! את מגינה על עצמך ממשהו!
נסי לקחת אחריות על כך!
אמרי לעצמך – אני מתבצרת כדי להגן על עצמי מ….
אותו דבר שאת מגנה על עצמך ממנו, הוא אחד הדברים שיוכלו להביא לך לריפוי בתוך הקשר ולבן-זוגך לצמיחה.
חשבי – האם את מעוניינת להיות "כלבלב" של העבר שלך?! האם את מעוניינת שהילדה הקטנה הפגועה שבך תנהל לך את החיים?!
בשלב מסוים בחיים מגיע הזמן להתחיל להיפרד מכל זה.
אם את יכולה לומר שמבחינתך הגיע הזמן, הייתי ממליץ לך לקחת אחריות על החלק שלך (בלי קשר לשאלה מהי האחריות של בן זוגך), ליצור קשר במקום נתק, דיבור במקום שתיקה, ולספר לו על כל זה. אני מאמין שדיבור כנה, עמוק ופנימי על הנושא הזה, דיבור שמבטא את הקושי והכאב ולא רק את עמדת הכוח, עשוי למוסס במשהו את הנתק וליצור התחלה של קשר חזק יותר ומודע יותר.
מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.
ובכל מקרה, אם את מרגישה שעוצמות הכאב הן חזקות מאוד, ושזה כרגע בלתי אפשרי לעשות את המעשה הזה, יכול להיות ששווה לך לחשוב על הנחיה של איש מקצוע.
בהצלחה רבה!!
ספרי לנו איך הלך
מושון

אני וגרושתי החלטנו לחזור להיות ביחד לאר 3 שנים בהם חיינו בנפרד.מזה כחצי שנה אני ישן אצלם לעיתים תכופות , כאשר בחודש האחרון אני גר אצלם בבית . עד עכשיו אמרנו לבתנו שאני אצלם משום שבאזור הבית שלי יש שיפוצים ברחוב והמון רעש.
שאלתי היא כיצד יהיה נכון\חכם להביא בפני בתי בת ה6 את הנושא ?

תשובה:

דן היקר,

לעניין זה תשובתי קצרה,

ילדים צריכים לדעת את האמת.
אם אכן, כפי שכתבת "החלטתם" לחזור להיות ביחד – אז זה מה שצריך לומר לה – בפשטות. ואז, להיות פנויים לשאלות שיהיו לה.
בהצלחה באיחוד המחודש
נעה

שלום!
אני נשואה כ-3 שנים וחיה בחו"ל עם בעלי. אני מאד אוהבת לבלות בעיקר מחוץ לבית ובעלי – להיפך. הגישה שלי היא שבעיקר כשנמצאים בחו"ל, רחוק מהמשפחה, זה נותן להזדמנות להכיר ולגלות את המקום החדש בו אנו חיים, בעיקר בסופ"שים.
לצערי, בעלי מערים קשיים ולא משתף פעולה בנושא.
מה עושים?
מצפה לתשובתכם. תודה 🙂

תשובה:

שלום וברכה !
לפני שאתייחס באופן ספציפי לשאלה – האם תוכלי לתאר בקצרה את היחסים והקשר ביניכם ללא קשר לנושא הבילויים מחוץ לבית?
האם נעים לכם ביחד? האם יש לכם תקשורת טובה? האם יש דברים שאתם אוהבים לעשות ביחד? איך זה נראה כשאתם מבלים בתוך הבית?
והאם שאלת את בעלך מדוע הוא לא מעוניין לבלות מחוץ לבית??
להשתמע
מושון

המשך:

שלום מושון ותודה על התגובה המהירה.
אנחנו מתקשרים טוב ופותרים בעיות, משתפים אחד את השני בפחדים, שמחות וכו'.. (מאוחר ואני יותר קומוניקטיבית – אני עושה זאת יותר. הוא – פחות. אני די צריכה להוביל אותו לזה). מכינים ארוחות יחד (אני מכינה, הוא מגיש ומפנה מהשולחן), בסה"כ בבית נחמד לבלות יחד אבל במידה ותצוץ הזדמנות לבלות מחוצה לו – איענה לאופציה השניה (אני בגישה שתמיד נוכל להיות בבית. בחוץ, בעיקר כשחברים מציעים, קרוב לודאי שנבלה עימם בחוץ).
זה מגיע למצב שהוא מסוגל לבלות יום שלם בשבת בבית! (מבחינתי זה נראה בזבוז זמן, בעיקר כשיש מזג אויר יפה ויש הזדמנות לנשום אויר צח).
בעיקרון, אחרי שאנחנו מבלים בחוץ, הוא מודה שהוא נהנה אבל זה סוחט אנרגיות עד שמגיעים למצב שבו אנו יוצאים. הוא לא מאילו שייזום את זה תכופות ולא "בוער" לו לראות דברים חדשים. לי כן.
מקווה שעניתי לשאלתך.
תודה.

תשובה:

הי!
אז לי זה נשמע שיש לכם בסך הכל זוגיות מקסימה. ומתחשק לי לומר לך שאני מכיר הרבה אנשים היו חולמים לתאר כך את היחסים שלהם. דעו לשמוח בכך.
מצד שני כמובן יש תמיד לאיפה לגדול ולצמוח ולהכיר יותר טוב אחד את העולם של השני.
אם אתם " מתקשרים טוב ופותרים בעיות, משתפים אחד את השני בפחדים, שמחות וכו" – אז זו באמת הזדמנות לתקשורת טובה בנושא שאתם שונים בו.
פנו לכם ערב נעים בבית, ושתפו אחד את השני בתחושותיכם כלפי היציאות מחוץ לבית. תנו לבן זוגכם לדבר בחופשיות והביעו רק התעניינות ולא כל תגובה ופירוש. תנו מקום של כבוד לעולם של בן זוגכם.
את יכולה לדבר למשל על מה זה בשבילך לצאת מבית לבלות, ומה זה בשבילך שבן זוגך לא רוצה את זה, ובן זוגך יכול לדבר על מה זה בשבילו לצאת מהבית לבלות ומה זה בשבילו שבן הזוג שלו מכריח אותו לעשות את זה.
תרגלו הקשבה מלאה לבן-הזוג ללא כל שיפוטיות אלא רק מתוך נתינת מקום לתפיסת עולם אחרת.
בסוף שיחה כזאת נסו להחליט על דבר אחד מעשי קטן שכל אחד יכול לעשות עם עצמו על-מנת לתת מתנה לבן-זוגו בנושא זה והודו אחד לשני עליה. (הכוונה שכל אחד מחליט לעצמו ומספר על כך לבן-הזוג ולא שכל אחד דורש מהשני משהו)
אני מאמין שזה עשוי ליצור התחלה של שינוי
זה מה שנראה לי כרגע בקצרה.
בהצלחה!
ספרי לי איך הלך.
תעשו חיים בחול
מושון

המשך:

הי מושון,
זה אכן מנחם ומחזק אותי. כנראה שהציפיות שלי גבוהות מדי 🙂 (מבחינתי, להכין ארוחה בבית ולראות סרט – לי זה נראה די בנאלי אבל..אני שמחה שאנחנו במקום טוב).
הבהרתי לו את תחושותיי בגולה והוא הבהיר את הצד שלו (אנ י לא ממש מקבלת את זה כי זה נראה לי 'לא לחיות במלוא העוצמה', אבל, מקווה שזה ישתפר).
סיכמנו שאני זו שאארגן "פעילויות" לסופ"ש (בתקוה שיצטרף ולא יהיו תקלות כאלו ואחרות).
תחזיק לי אצבעות 🙂
אעדכן בהמשך.
תודות

תשובה:

הי הי,
לדעתי הציפיות שלך לא גבוהות מידי בכלל – אלא שלא כדאי שהציפיות יטשטשו את כל הטוב שכבר יש לך ולכם.
אני חושב שהגישה של " אנ י לא ממש מקבלת את זה כי זה נראה לי 'לא לחיות במלוא העוצמה', היא לא כל-כך מקדמת בין בני זוג, והשאלה אינה אם את מקבלת את זה או לא, אלא האם את מסוגלת לראות שיש כאן אדם שאת אוהבת שהוא גם שונה ממך והוא רואה את העולם אחרת ובמסגרת החשיבה שלו זה הדבר הכי הגיוני בעולם (אותה שאלה גם לגביו כמובן)
אם כל אחד מכם יראה, יכיר, יבין, ירגיש את היופי והלגיטימציה של מסגרת המחשבה של בן-זוגו – יהיה לו גם יותר קל לעשות צעד לקראתו.
אולי זה משהו שאני קצת מתקשה להסביר אותו בכתב.
ובכל מקרה – מחזיק לך המון אצבעות
בהצלחה !!!
מושון

המשך:

תודה רבה על החיזוק!
הבהרת את עצמך ואני שמחה לקחת איתי כמה מעיצותיך.
אעדכן בהמשך 🙂

שלום ,
המשבר שלי הוא בחיי הנישואים שלי אני בת 23 בהריון חודש 8 בעלי בן 29.
נשואה כבר 3 שנים אני ובעלי מסתדרים אני מרגישה שהוא אוהב אותי וכיף לנו יחד , הוא ממש רצה
שאני יכנס להריון ושמח כלכך מההריון. יש לו תוכניות לעוד הרבה ילדים והוא מתייחס אלי יפה מאוד .
אני מאוד אוהבת אותו .  ההורים שלי התגרשו כשהייתי קטנה ואני מאוד מפחדת שיפגעו בי .
אני ממש לא רוצה שגם לי זה יקרה אבל הבעיה היא שחיטטתי בפלאפון של בעלי  ואני יודעת שזה לא בסדר התחלתי לעשות את זה על בסיס קבוע ועכשיו אני מנסה
להפסיק.
ראיתי הודעה מי מישהי שהיא היתה ארסית שלו לפני אולי 8 שנים שהוא יחזור אלי או יתקשר אליה וכו לא משהו שמראה על יחסים ומנטיים אבל זה ממש הפריע
לי ובעלי לא סיפר לי כשראיתי את ההודעה הוא אמר שהוא שכח מי זה ושהוא לא מתיחס אליה בכלל ולא חשב שזה חשוב .  אמרתי לו שזה לא בסדר ורבנו על זה הרבה פעמים שהיא ממשיכה להיתקשר אליו והוא אמר לי שהיא מתקשרת אליו כי היא שאלה אותו אם הוא יכול לעזור לה למצוא עבודה ( הם עובדים באותו תחום ) וזה ממש מפריע לי חוץ מי זה שיש לו
עוד פלאפון שלשם היא מתקשרת וזה פלאפון של העבודה שלו זה עושה לי כלכך רע !!
זה ממש משפיע עלי ואני כל היום בוכה האם הוא בוגד בי? ואולי כל השנים שאנחנו ביחד היו שקר? הוא אומר שהוא אוהב אותי מאוד ושאם הוא לא היה רוצה  להיות איתי הוא לא היה איתי וכו .
אני כבר לא יודעת מה לעשות התייאשתי אולי אני מגזימה אולי הוא בוגד בי.
למה היא ממשיכה להיתקשר אליו היא יודעת שהוא נשוי .
אני לא יודעת מה לעשות כבר אין לי חשק לאכול לעבוד לראות אנשים אני ממש בדיכאון אני מרגישה כלכך רע !!!
האם שווה להיפרד אפילו אם אני לא יודעת בוודאות שהוא בוגד או לא .
בבקשה חוות הדעת שלך חשובה לי !
אין לי עם מי לדבר על הנושא .
תודה.

תשובה:

שלום לך,
למרות שהמילים שלך מלאות ברגש אנסה לסכם מהשכל את מה שאני מבין ואח"כ אכתוב לך את דעתי.
יש לך נישואים טובים ואת מאוד אוהבת בעלך.
יש לך ספק אם בעלך בוגד בך והספק הזה משגע אותך, מכניס אותך לדיכאון, ואת לא יודעת האם להפרד.
אז דעתי היא כזאת:
אם את אוהבת את בעלך וטוב לך אז חבל לוותר כל-כך מהר על הקשר ובפרט כאשר יש תינוקי חמודי בדרך.
את צריכה לבדוק טוב עם עצמך למה את כל-כך חושדת בו.
חוץ מזה בעלך צריך להיות שותף אמיתי לרגשות הללו שההתנהגות שלו יוצרת אצלך. כדאי שתשקלי באופן רציני עזרה של איש מקצוע שיפגוש את שניכם.
אני מאמין שאם תוכלי לשתף את בעלך באופן כנה במה שעובר עליך, ואם את
תתני לו אוזן קשבת לבטא את מה שעובר עליו, תסלל התחלה של דרך חדשה.
בהצלחה
מושון

שלום מושון ונעה
אני וארוסתי נמצאים ביחד שנה וקצת אני גרוש בן 42 ויש לי ילד בן 13, ארוסתו רווקה .מזה כ10 חודשים אנחנו בניסיונות בטיפולי פוריות להבאת ילד לעולם. עד כה הנסיונות לא הצליחו והמתח בינינו הולך וגדל אנו זקוקים לעזרה להחזיק תקופה עמוסה ולא ״נורמאלית״ שכזאת . אני במקצועי מטפל בפסיכותרפיה גופנית וארוסתי יועצת ארגונית כך שעולם הטיפול לא זר לנו אבל יחד עם כך לא קל לנו לבחור בטיפול. אני אציין גם כי אני נמצא בטיפול מזה שנתיים וחצי .ארוסתי היתה בטיפול חצי שנה אבל בעקבות אי התאמה הטיפול הסתיים. אנחנו מעונינים בטיפול זוגי פרטני בשיטה של הנדריקס או בשיטת הדי שלייפר . האם תוכל לעזור לנו ? תודה אלון

תשובה:

שלום אלון
מוזמנים ליצור איתנו קשר במייל או פלאפון
הפרטים בעמוד הבית בצד שמאל.
בהצלחה רבה,
מושו

לי ולאשתי זוג חברים .

בשנה האחרונה היה סכסוך בין שתי הנשים שבחבורה(בת הזוג מצד חברינו טענה שאשתי מנסה להפריד בינה לבין חברה משותפת – ) הדבר פגע מאוד באשתי ולבסוף

החליטה לנתק את הקשר עם אותו הזוג.

לנו ילד בן שבע ולזוג החברים ילדה באותו הגיל – הילדים חברים והתראו עד היום כמעט פעם בשבוע במשך תקופה ארוכה

זוג החברים מוכן שיהיה קשר רק בין הילדים(שהם יביאו אותה אלינו)

אשתי מתנגדת – היא רוצה לנתק הקשר לחלוטין

לי זה לא כל כך נראה ……………. ולמרות שאני מבין את הקושי של אשתי עדיין אני לא חושב שזה הוגן לפגוע בילדים

אשתי טוענת שהיא לא פוגעת בילדים אלא שהפגיעה בילדים היא תוצר לוואי של המציאות שנוצרה.

אשמח לשמוע חוות דעת של איש או אשת מקצוע בנושא

תודה

תשובה:

יוסי יקר,
סליחה על ההתמהמהות בתשובה לשאלתך.
אתה מציג כאן שני נושאים:
1. הסכסוך בין שתי הנשים
2. חילוקי דעות בינך לבין אשתך
הענין הוא ששני הנושאים האלו קשורים.
אם היית אומר לי שאתה מתלבט בנושא, ואין כאן ענין זוגי, אז הייתי מנסה לחשוב איתך ביחד.
אבל, בעיני, הנושא השני הוא חשוב מהנושא הראשון.
חילוקי דעות בין בני זוג פותרים ע"י הקשבה לעולמו של בן הזוג, נסיון כנה להבין אותו ומציאת דרך משותפת.
לאשתך שמרגישה כל-כך פגועה מאותה אישה יש את הסיבות שלה שראויות לתשומת לבך.
רק לאחר תבין את סיבות אלו לעומקן והיא תבין את גישתך לעומקה – משהו באמת יוכל לזוז.
לכן אינני מתפתה לומר את דעתי בענין כי לפי התחושה שלי היא לא רלוונטית במצב כזה.
לילדים יותר חשוב הורים שמחים ואוהבים מקשיבים ומשתפים מאשר להמשיך קשר עם חברים מסוימים.
האם זה נשמע לך הגיוני??
מושון

המשך:

זה ברור לי לגמרי שהורים שמחים ולשמור על המשפחה זה חשוב יותר . ואני ואשתי הסכמנו עוד לפני שפניתי להתייעץ שלמרות שכרגע איננו מוצאים דרך להגיע להסכמה ,נשים את הדברים בצד(לעת עתה) ולא נאפשר למחלוקת בינינו לקלקל לנו תחומים אחרים שהם כן טובים אבל חשוב לי לשמוע דעה של גורם אובייקטיבי ומקצועי לגבי הקשר שבין ריב המבוגרים לחברות בין הילדים .זה חשוב לי כי יכול להיות שהתשובה שאקבל תאפשר לי, או להסביר את עצמי לאשתי יותר טוב ואולי התשובה דווקא תעזור לי להבין אותה יותר טוב
תודה
יוסי

תשובה:

אם זה כך אנסה לכתוב משהו…
אשתך כועסת על חברתכם.
כעס הוא לא דבר רציונאלי. כעס הוא רגשי וטוטאלי.
הכעס אומר משהו כמו- "תנתקי איתה מגע ועם כל דבר שקשור אליה"!
כאשר העלבון והכעס שולטים – דבריה של אשתך מובנים מאוד.
עם יד על הלב, האם היית מוכן שילדיך ישחקו עם ילדים של חבר שרימה אותך בעסק וגרם לך להכנס לחובות כבדים???
אשתך מאוד פגועה מאותה חברה. אתה לא נפגעת ממנה כל-כך ולכן קל לך לחשוב בצורה רציונאלית.
הענין שכל עוד אשתך כועסת כך – באמת הגיוני שהילדה לא תבוא אליכם – היא עשויה לגרום לאשתך להרגיש רע, ואשתך עשויה לגרום לה להרגיש רע.
מצד שני, אם אשתך היתה מצליחה לחשוב בצורה אחרת, אולי הכעס היה פוחת והיא היתה מבינה שבסופו של דבר יש באותה חברה גם דברים טובים,
ושלא חייבים להסתכל על האם ועל הילדים כמקשה אחת.
אבל, כאמור, את זה קל להגיד, וקשה להרגיש בשעת כעס!
לכן לדעתי תפקידך בשלב ראשון הוא להקשיב לאשתך ולתמוך בכל דעה שלה, ואולי כאשר תראה שאתה מבין אותה, תוכל להפתח לראות את הדברים מכיוון חדש.
אתה צריך לומר לה את דעתך אבל לא ללחוץ עליה. עליך לקבל אותה ולהיות קשוב לגמרי לרחשי ליבה.
בהצלחה
מושון

המשך:

סליחה על הזמן הרב שעבר 🙂 אבל תודה……………….

היי
אני בת 24 ועברתי מערכת יחסים של 5 שנים בעבר..
הכרתי לפני כחצי שנה בעבודה בחור מדהיםםם בן 27 שעבר המון בחיים.
לבחור יש ילד בן שנתיים בערך מחברה קודמת שלא רצתה להפיל ולא כ"כ היה אכפת לה מה הוא חושב.
הוא עובד איתי ואנחנו נאלצים להסתיר את הקשר שנוצר . בעבודה זה עוד בסדר כי יש דיסטאנס גם ככה וזה עוזר, אבל ההורים שלי קבעו שאם אני ימשיך להתראות איתו על בסיס זוגי הם לא יכירו בי כבת.
אני לא יודעת אם באמת זה יהיה ככה. מתאהבת בו יותר מיום ליום וטוענת שאהבה זה העיקר.
אני בטוחה ורואה עליו שגם הוא, אני יודעת.
אולי זה נשמע ילדותי אבל זה המצב ואני מפחדת לאבד את המשפחה או אותו ונתקעתי באמצע .
אין גם כ"כ סיכוי לדבר עם ההורים ולנסות להסביר כיוון שאז הם יחשדו יותר ובכלל לא אוכל לראות אותו.
אני ממש ישמח לעצה 🙂
תודה רבה

תשובה:

שלום לך.
תסבירי לי בבקשה איך הורים יכולים לגרום לאשה בת 24 שלא תוכל לראות את אהובה??
האם איומים כאלו ש"אם לא תעשי משהו שאנחנו רוצים – לא נכיר בך כבת" הם דבר רגיל אצלכם במשפחה או התעורר רק בעקבות הקשר הזה? ומה בדיוק כל-כך מפריע להם בקשר הזה?
האם שוחחת איתם וניסית להבין את דעתם?
מושון

המשך:

קודם כל ממש תודה רבההה על הכל! 🙂
בעיקרון, להורים שלי יש סוג של אובססיביות לגבי הילדים ובמיוחד אליי כבכורה ולכן הם מחזיקים אותי "קצר".
מאז שהתחלתי לעבוד שם והכרתי את הבחור אני מנסה לדבר עליו לטובה לידם ולהגיד מילים שאולי יגרמו להם "לפתוח" את הראש. מצד אחד אני מבינה את הדאגה שלהם לעתיד שלי , מצד שני אני יצפה שאם באמת נשאר ונרצה גם להתחתן מתישהו הם יבינו ויקבלו.
מה שמפריע להם בעיקר זה שיש לבחור ילד והם מודעים להשלכות שיהיו לכך בעתיד ( למרות שמבחינתי זה בדיוק כמו לאמץ ילד..) ..ילדים זה תמיד טוב 🙂
היום ניסיתי לשוחח עם אמא שלי אבל היא מפעילה עליי סוג של פסיכולוגיה הפוכה בכך שהיא מדברת על דאגה כלפיי אבל אני מבינה את זה בתור סוג של "אזהרת מצפון" להורים שלי..כלומר שהם מפעילים עליי מצפון שאני לא יעשה משהו שיפגע ב"כבוד המשפחה" או משהו בסגנון.
כל מה שהייתי רוצה זה רק שיקבלו אותו כי חסר לו המשפחה שהיא מאד רחוקה והייתי רוצה שכמו שהם היו מקבלים בחור אחר היו מקבלים אותו ושהבחור יקבל את כל הטוב שהיה חסר לו שנים מכל בחינה שהיא.
ושוב תודה רבה רבה מושון!

תשובה:

הי רעות!
אני מאוד מאמין ב"לשים דברים על השולחן", כלומר שאם המניע האמיתי לדברים של אמך הוא "כבוד המשפחה" אז זה צריך להיות הנושא המדובר ולא דאגה מדומה. גם כבוד המשפחה הוא נושא חשוב (לפחות בשביל ההורים שלך) וראוי שתקשיבי ותביני (גם אם את לא מסכימה) לכל מה שיש להם לומר בנושא.
לדעתי היכולת שלך ללכת נגד ההורים היא דווקא אחרי שניסית להבין את רגשותיהם, מחשבותיהם, דאגותיהם, ציפיותיהם וכו'
הייתי ממליץ לך לערוך שיחה קרובה מאוד עם אמא (אולי להזמין אותה לצאת לאיזה מקום או משהו בסגנון) ולומר לה כמה חשוב לך להבין אותה ע"מ שתוכלי לבחור בצורה טובה.
מן הראוי שגם אמא שלך תנסה להבין אותך, אבל שימי לב – את זה אי אפשר לדרוש – אפשר רק לקבל בשמחה! תראי אם את מוצאת את הזמן והסיטואציה הנכונה גם להשמיע לה את משמעותו בעיניך.
נתפלל שזה יוביל למשהו חדש.
בהצלחה רבה!
מושון

קשה לי לפרט ולהסביר כ'כ בקצרה אבל קימים אצלי בלבולים וספיקות
שמונעים ממני לשמוח ולחיות את מה שיש.
זה משפיע ישירות על הזוגיות.
אני קצת בבלבול כי אני רוצה לטפל ולתקן אבל קשה לי לבד ואני לא יודעת למי/ לאן לפנות ומה נכון לעשות…
המום כעסים והתפרצויות בלתי מוסברות…
אשמח לקבל הכוונה מה ניתן לעשות בע"ה…
תודה.

תשובה:

שלום עינת,
אפשר גם אפשר לטפל ולתקן.
בלבולים וספקות – מקורות רבים להם: מחשבות שוא על חיים אחרים אולי טובים יותר, רגשות שאין להם מקום, חלומות שהתגשמותם נראית היום רחוקה, רצונות שלא יכולים להאמר בקול, או שלא מתממשים, חסדים שאינם נראים, מעשים אישיים או זוגיים שלא מודעים להם או שאין כוח לקיימם, רחשי סביבה שמשפיעים בצורה לא בריאה עלייך או על שניכם ועוד ועוד.
זה אכן קשה, אך אנו מאמינים בכוחו של הקשר לרפא, ולהפוך את הבלבול והספק לודאות וידיעה.
אפשר לטפל באופן פרטני ולראות איך הבלבולים הללו משפיעים על חייך ואיך את יכולה להתמודד איתם.
אפשר לטפל באופן זוגי בשיטת אימאגו ולהרויח גם ריפוי של העבר, גם צמיחה אל העתיד וגם קשר זוגי חזק בהווה.
אם תרצי, את מוזמנת לשלוח למייל האישי שלנו את אזור מגוריך ואנו יכולים להמליץ לך על מטפל או מטפלת טובים באזור.
אם את מעוניינת בהתייחסות נקודתית למשהו את מוזמנת להמשיך ולכתוב לנו.
המון שלוה, אהבה ושמחה ובהצלחה !!!

מושון ונעה

שלום.
אני ואשתי נשואים מזה שנתיים וחצי.
לאחרונה אנו רבים יותר מהרגיל ופחות שמחים בחיים המשותפים.
יש לציין שאני חילוני לשעבר (או לא לשעבר) ואשתי דתייה, ולדעתי יש כאן מערכת ציפיות שלא מתממשת משני הצדדים.
היינו רוצים לגשת לייעוץ זוגי פרטני (כלומר רק שנינו). המליצו לי עליכם.
האם אתם עוסקים בעניין, או שאתם מעבירים רק סדנאות מרובות משתתפים.
אם כן אשמח לשמוע פרטים.
תודה.
שי

תשובה:

שלום שי.
על פי תפיסתנו, קונפליקטים בחיי הנישואין הם מקור לצמיחה ולהתחדשות. לא תמיד יש לנו את הכלים להשתמש בקונפליקט לצמיחה הדדית. אנו מלמדים את הזוגות הבאים אלינו את הכלים האלו בסדנא או באופן פרטי.
אתה מוזמן ליצור איתנו קשר בפלאפון או במייל
כל הפרטים כאן באתר…
בהצלחה
מושון ונעה

שלום רב,
אבקש את עזרתכם בבעיה המציקה לי ופוגעת לי בהנאה מהזוגיות.
ראשית, אתן רקע על עצמי. אני בת 25, עוסקת במקצועות הרפואה. מגיל 11 לערך אני מטופלת אצל פסיכולוגים אבל און אנד אוף, עם הפסקות, בהתאם לנסיבות חיי. עברתי כ- 3 פסיכולוגים, כולל טיפול CBT. זאת בשלי התקפי פאניקה שלוו באגרופוביה והימנעות, הרגלים כפייתיים בילדות וכן נטייה לדיכאונות עקב משברים, בעיקר בצבא. כמו כן, טופלתי בסרוקסט ואח"כ בפרוזק, ובזמן התקף בקלונזאפם שאכן חוללו פלאים (לדעתי יותר מהטיפול הפסיכולוגי), אך גם בהם אני משתמשת לסירוגין ובהתאם לנסיבות. כעת אני ללא טיפול. לא פסיכולוגי ולא תרופתי. כמו כן, אציין שמעולם לא היה לי קשר ארוך טווח , רציני ובוגר, ולאו דווקא בגללי. אני פשוט נוטה לייחס לקשר את כל עולמי ולהיות מאוד טוטאלית. הסיפור הוא כזה: לפני כשנה עברתי פרידה כואבת ופתאומית. היה לי בן זוג שחשבתי שאוהב אותי, יצאנו כשנה, גרתי בדירתו השכורה, העברתי את חפציי ובגדיי אליו, חשבנו לצאת לנופש לחו"ל יחד ואף לשכור דירה. ביום של חתימת החוזה, הוא ביטל בפתאומיות, ללא תאום איתי, בזמן שישנתי. יום למחרת, ברכב, בחזרה מבילוי משותף, הוא הודיע לי בנונשלנטיות שהוא לא אוהב אותי ולא מעוניין להמשיך להיות איתי. הדבר הפתיע אותי מאוד והיה לא צפוי בעליל. לא היה ריב או ויכוח, לא היו חילוקי דעות והוא כלל לא העלה בפני חששות לגביי הקשר. ההלם היכה בי, ומעבר לתחום הרומנטי, נפגעתי כאדם וכעסתי מאוד. הוא ניתק כל קשר, סירב לנסות ולדבר בנושא ונעלם כלא היה. את בגדיי ביקשתי שימסור לתרומה, אך הוא סירב ושלח לי אותם הבייתה עם חבר כחודש לאחר מכן. מיותר לציין שהדבר ריסק אותי – כחודש לא יצאתי מהבית, נעתי מהמיטה לעבודה, בכיתי במהלך העבודה, ישנתי ביום ושנתי נדדה בלילה, מילאתי את עצמי בקלונקס ואודה ואומר שגם רציתי למות. רצה השם ויצאתי מזה, חזרתי לתפקד, אך ההלם, תחושת הבגידה והכעס תמיד נשארו שם. היום יש לי בן זוג מזה כשנה שאני אוהבת בכל ליבי. אבל הבעיה שאני מרגישה לכודה בטראומה, והדבר כואב לי ומפריע והמראות ומאורע חוזרים אליי כמו בהלם קרב. ראשית, אני לא לובשת כלל את הבגדים שלבשתי עם האקס – מסרתי את כולם. שנית – אני נמנעת. אני נמנעת מכל סיטואציה, בדרך כלל סיטואציה חיובית שמתרחשת במערכת היחסים הנוכחית שלי וקרתה גם בקודמת. לדוגמה: טיסה לחו"ל – כבן-זוגי הנוכחי רצה לחו"ל, תקף אותי פחד, פשוטו כמשמעו, כי ההתניה אמרה לי שאחרי חו"ל – תבוא הפרידה. אותו כנ"ל מלהעביר את חפציי לדירתו של בן-זוגי. הדבר מבעית אותי ופיתחתי ממש מערכת של אמונות תפלות שדבר שכזה עשוי להוביל לסיום פתאומי של מערכת היחסים. הסיטואציות (שוב, החיוביות, כיביכול),הולכות ונעשות דומות והפחד משתק אותי. לפני שהקודם נפרד ממני, הוא רצה לקנות ארונית עבור בגדיי. כעת בן זוגי הנוכחי רוצה בזה…ואני פשוט מבועתת מבפנים, שהכל חוזר אליי. במקום לשמוח בזוגיות אני פוחדת בפנים. אני נתקפת בכי ולפעמים מרגישה שאני "מתגעגעת" אליו גם כשהוא לידי, ואני בוכה חרש. אני כאילו מחכה שזה יגיע כמו התניה קלאסית של פבלוב. גם כשאני הולכת למשמרת לילה והוא נשאר בבית, ני נתקפת געגועים את בכי. בבקשה, אני לא רוצה להעביר את מערכת הזוגיות שלי בפחד ובזכרונות רעים ובטקסים להעלמת העבר (בגדים, הימנעות מסיטואציות), אבל זה חוזר אליי ומשתק אותי.
מה יש לי?!
ואיך, בבקשה, איך זה עובר?

תודה ,
ל.

תשובה:

שלום לך ל' יקרה,

נראה שאת סובלת מסימפטומים פוסט-טראומטיים מהקשר הקודם המוחרפים עקב הפרעת החרדה שסבלת ממנה.

יש שיטות פסיכולוגיות ואחרות, רבות ומגוונות, להתגברות על טראומה, אבל בשבילי לפרט בכתב איך מפסיקים את זה – זה קצת כמו לנסות ללמד שחיה בהתכתבות.

למרות זאת אנסה לתת כמה טיפים שעשויים לדעתי לעזור:

ראשית, נסי לעשות הפרדה ברורה בינך לבין הפחד. גם אם הפחד תוקף אותך עלייך לדעת כי הוא זה לא את, וזו את שצריכה להחליש אותו. צריך לאט-לאט לחנך אותו ולהראות לו מי כאן הבוסית…

שנית, קחי קצת זמן לעבודה עצמית. מצאי מקום שקט, וכתבי על דף את כל התסריטים הכי גרועים בקשר הזוגי, שהפחד מנסה להכניס לך לראש – ממש הכל.

לאחר מכן, קחי דף אחר וכתבי לעומתם את כל התסריטים הכי טובים שיכולים לצאת מהקשר הזה. אמרי לעצמך כי את בוחרת לחשוב בכיוון אחד ולא בכיוון השני.

השתעשעי עם דף התסריטים הגרועים – קראי אותו בקולות מצחיקים, גלגלי אותו לכדור וזרקי אותו באוויר, ולאחר מכן זרקי אותו לפח או לאסלה. זכרי כי יש לאדם יכולות לבחור לאלו מחשבות ורגשות יתן כניסה ולאלו יסגר בפניהם.

קחי את דף המחשבות הרצויות וקראי אותו שלוש פעמים ביום כל יום. אם זה מתאים לך הלחיני אותם לשיר וזמזמי אותו במהלך היום.

ספרי לחברייך המשמעותיים על החלטתך להתרכז במחשבות החיוביות ואם הקשר איתם מאפשר – שתפי אותם במחשבות הטובות.

בכל פעם שהפחד מנסה להגיע – שלפי את דף המחשבות והתרכזי בו.

אם זה מתאים, שתפי את חברך בתהליך המיוחד שאת עוברת ואפשרי לו להשתתף ולחזק אותך.

אם בנוסף לכך את מעוניינת בתמיכה מקצועית פנים אל פנים, כתבי לי במייל את מקום מגורייך ואנסה לברר לך על מישהו מומלץ באיזור.

הצלחה, שלווה, אהבה ורוגע

מושון

רצ׳יתי להתייעץ בקשר לקשר 🙂 לבחור שאני יוצאת איתו בתקופה האחרונה, בערך ארבעה חודשים.
לבחור זה לא הקשר הרציני הראשון , ולי כן. אנו בני 27-28 (אני המבוגרת מבינינו בחצי שנה) . לבחור מידות טובות ודרך ארץ,
בעבר יצאתי עם בחורים רבים ולא התפתח קשר רציני עם אף אחד מהם, המון פעמים פסלתי על דברים כאלו ואחרים. בקשר הנ״ל הרגשתי רצון רב לקשר, פתיחות רגשית ואינטימיות הדדית ואפילו הרגשתי וידעתי שאני לא מעוניינת בקשר עם אדם אחר. אלו דברים שאינני מכירה כלל מקשרים קודמים.
עם זאת אני לאחרונה אני מרגישה ״כבדות״/חששות כשאני חושבת על הקשר, ולא בגלל הבחור או בגלל סיבה ספציפית שקשורה אליו, (אצל הבחור אין פתאום דברים שהשתנו,שאני רואה כשליליים, באמת באמת שהבחור נהדר!!!! אני עדיין לא רוצה לצאת עם אחר ממנו) יש לי הרגשה שזה משהו ״פנימי״ בי אשר ממלא את מחשבותיי ובגלל המחשבות האלו אני פתאום מוצאת את עצמי בפחד שמא איני אוהבת את הבחור, או שאולי אני לא רוצה בקשר? או שאולי אני לא רוצה את הקשר והוא לא עושה לי טוב ולא אדע לזהות את זה?! אני מפחדת מאוד מהמחשבה שאפסיק לאהוב את הבחור! ומפחדת שהמחשבות יהרסו ויקלקלו את הקשר…ופחד גדול נוסף הוא שאוותר בסוף על הקשר 🙁 מה עליי לעשות ואיך מתמודדים?? נ.ב ראיתי שיש פה שאלה על חרדת טבעת, שבחלק מהדברים מזכירה את שאלתי,אך לא נתנה לי מענה עד הסוף…

תשובה:

שלום חן,

מאחר ואת מתארת שאין סיבה ספציפית לתחושות אלו אצל אותו בחור, ושהבחור הזה נהדר בעיניך, ועוד שלבחור זה מידות טובות ודרך ארץ, ואפילו יתרה מזו, כבר פסלת המון בחורים על מידות שלא נראות בעיניך – אני מניח שהפחד הזה לא בא להזהיר אותך מדבר מה שקשור לטיב הקשר ביניכם.

למעשה אוכל לנסח את השאלה שלך כך:

"יש לי בחור מעולה שאני מרגישה אליו רצון רב לקשר, פתיחות רגשית ואינטימיות, וקול פנימי בי מפחיד אותי ואומר ללא סיבה "אולי אני לא רוצה את הבחור?"

למה הדבר דומה?

לנגן שהתאמן שנים רבות לקראת קונצרט. לאחר השקעה של עמל, זמן וכסף, לבסוף מצא את עצמו מוכן להופעה בהיכל-התרבות בעירו. שמחה רבה מילאה את ליבו על כך שזכה להגיע למצב אליו ייחל שנים רבות. בליבו כבר דמיין את ההתרגשות, הביצוע ומחיאות הכפיים בסוף המופע, ואת העונג והשמחה שימלאו את נפשו.

אך אבוי, יום לפני תחילת הפרסום של הופעתו בתקשורת, חשש החל מכרסם בליבו –

• אולי בעצם איני מוכן להופעה?
• אולי עלי להתאמן עוד?
• אולי לא למדתי את כלי הנגינה המתאים?
• אולי היצירות הללו לא מתאימות לי?
• אולי למרות שאני מוכן עכשיו, מחר או מחרתיים או אפילו באמצע ההופעה אהיה לא מוכן???

מאחר והחשש הפך לפחד והפחד החל להשפיע על התנהגותו ורגשותיו, בדק היטב בעצמו והגיע למסקנה כי נגינתו מוצלחת בהחלט. אפילו התייעץ הוא עם מורהו לנגינה שאמר שאין בסיס לחששותיו.

למרות זו הפחד לא הרפה – אולי אתה לא מוצלח בנגינה? אולי תעשה בושות? אולי עליך לבטל הכל???

וכאן חן התפקיד שלך! בחרי את סוף הסיפור –

אפשרות א'- הנגן החליט לשמוע לקול הפחד. הוא הפך בליבו את הטענה ש"אולי הוא לא מוכן?" לעובדה "אני לא מוכן!". למרות ההשקעה של שנים החליט לעזוב את תחום הנגינה וללמוד תחום אחר לחלוטין. למרות העיסוק בתחום חדש, נשא בליבו געגוע מודחק ותחושה מופנמת של החמצה. דמעה סמויה היתה נישאת עימו לכל מקום…

אפשרות ב'- הנגן הבין כי אין בפחד הזה ממש. הוא הבטיח לעצמו שאם יזהה בפחד מסר הגיוני – יתייחס אליו בכובד ראש, אבל מאחר וכל הסימנים הורו כי הפחד הזה הינו סתם עלוקה מידבקת המנסה להניא אותו מהגשמת חלום ישן הוא גמר בליבו לא לפחד מהפחד!!! יהיו סיבות הפחד אשר יהיו: חוסר ביטחון עצמי, פחד במה, עודף פרפקציוניזם, פחד מפירסום, פחד ממחויבות וכו' וכו' וכו' לא אתן לו לקלקל את התוכניות שלי!!!

מאותו רגע נפל אסימון בליבו של הנגן. אני מקיים את הפחד! ברגע שאני מפחד מהפחד – אני מגביר את קיומו בעולמי ומאפשר לו לגדול למימדים עצומים. לעומת זו, כאשר איני מפחד מהפחד ומחליט שאני הבוס ולא הוא, הוא ינסה עוד להשפיע עלי ולאחר שיראה שלא יצליח – יחפש לעצמו קרבן אחר…

אין צורך לתאר את ההופעה הנהדרת, ההתרגשות בקהל והביקורות המוצלחות בעיתונים על ההופעה הפנטסטית, מפני שהעיקר היה התהליך הנפשי שהוביל להופעה ולא עצם ההצלחה!

בהצלחה רבה!!!

מושון

קוראים לי חני אני בת 22  (עוד חודשיים בע"ה 23) ואני סטודנטית לחינוך מיוחד.

אני יוצאת עם בחור כבר 4 חודשים (יצאנו חודש נפרדנו ביוזמתי ושוב חזרנו בעצת השדכנית ששידכה בינינו) הוא בחור טוב עם מידות טובות מישיבה טובה ומשפחה טובה (כבר הכרנו את המשפחות)

יש בו הרבה דברים שחיפשתי ויש לנו שיחות טובות ונעימות.

הבעיה היא שבהתחלה פסלתי אותו בגלל מראה חיצוני (הוא לא דוחה אותי אבל זה לא מה שדמיינת לעצמי!)

ניסיתי להתרגל אבל מדי פעם זה חוזר לי ומפריע לי מחדש העניין הוא שעם הזמן אנחנו מכירים יותר ויותר טוב ואני מוצאת לאט לאט עוד דברים שמפריעים לי בו (יש הרבה קווי דמיון בינינו ויש דברים מנוגדים) אני מרגישה לפעמים שיש לי כעס עליו ואני לא יודעת למה (על דברים שטותיים כמו למשל שהוא מפונק קצת,מדבר הרבה) יש לי גם פחד וחשש מאוד גדול מחתונה ואני מרגישה שהוא כבר בטוח בקשר שלנו ואני כל פעם משנה את דעתי.

 הכל מההתחלה. ומצד שני יש לי כל הזמן מחשבות אולי אני יכולה למצוא מישהו טוב יותר, יפה יותר וגם אין לי רגש אליו מה שמפחיד אותי יותר!!!מצד אחד אני פוחדת לוותר על הקשר כי כן נעים לי איתו ויש לו מידות טובות והוא מאוד מפרגן ומעריך אותי וכבר הכרנו את המשפחות ובנינו קשר ולא בא לי להתחיל

אשמח לייעוץ ולתגובה.

תודה רבה

חני.

תשובה:

שלום לך חני.

ראשית לדעתי האישית צריך להתחתן מתוך בחירה ששלמים איתה ולא מתוך סיבות חיצוניות טכניות כמו שאין כוח לנסות שוב או חברה שלוחצת או כי לא נעים ממנו וכו'.

שלום,
שמי נועה אני בת 24 ואני בזוגיות מזה חצי שנה עם בחור שצעיר ממני בשנה וחצי.
הזוגיות טובה, אנחנו מאוד אוהבים זה את זה אבל אני מרגישה לפעמים פער בציפיות (מבחינת לעבור לגור יחד בעתיד, להתחתן עוד שנים ספורות). חבר שלי מפגין רצינות ונאמנות ואני יודעת שהוא גם אדם של מערכות יחסים רציניות, אבל אני כל הזמן בחששות וסוג של ידיעה שהוא עדיין לא שם. פוחד קצת מהעולם הזה של להתמסד כי מבחינתו הוא עדיין בן 22, ילד וזה עוד רחוק.
זה משפיע עליי מהבחינות האלה שאני לפעמים לוחצת עליו  עם כל מיני שיחות של "יחסינו לאן" ויוצרת לעצמי כל מיני פחדים בראש של אני מבזבזת זמן וצריכה מישהו רציני (למרות שבפועל הוא כן רציני).. ואני גם ממש מקנאה לו וכמובן שמרגישה שזה מרחיק בינינו.
כל בחורה יפה שאני רואה שהוא מוסיף בפייסבוק, ואין לו חברים משותפים איתה, מעלים לי ישר רגשות קנאה נוראיים, ואני ישר כועסת ובכלל בתהליך שלם של כעס כלפיו לפעמים בלי שהוא מודע לזה בכלל. (באותה מידה מציק לי שהוא לא מקנא בכלל..או לפחות לא מראה את זה וזה תמיד מתחבר לי עם חוסר אכפתיות ולגבי הבחורות בפייסבוק זה מעלה תהיות של איך הם בדיוק הכירו ולמה הוא מחפש בחורות אחרות בינתיים?).
בקיצור אני יודעת שאני מקור רוב הריבים שלנו וזה נובע הרבה מהמקומות האלה של חוסר ביטחון בתיאום ציפיות וקנאה נוראית חד צדדית.
(זה נשמע כרגע שהקשר לא טוב אבל אני חייבת לציין שמאוד כיף לנו ביחד ואנחנו כן מאוד אוהבים ונהנים לבלות ולדבר).
גם הקטע של הקנאה מאוד מציק לי ומבוסס על קשר קודם שהתחיל בזה שהייתי ה"בחורה האחרת" של מישהו והוא עזב את חברה שלו בשבילי ונהיינו ביחד, משהו מאוד לא אופייני לי שנתן לי המון אנרגיות שליליות וחשף אותי לעולם הרשע הזה של בגידות, חוסר נאמנות וגם סוג של תמימות שהייתה לי בנושא עד לפני מס' שנים נהרסה לי עם חשיפה לעוד בחורים שנראו לי הבחורים הכי מקסימים וראיתי שבוגדים בחברות שלהם, אז נראה לי שגם בגלל זה אני לא מספיק בוטחת בחבר שלי.
אשמח לעזרתכם, לאיזשהי עצה איך להתמודד עם החוסר ביטחון הזה, כי אני יודעת שרובו קשור לעולם האישי שלי ולא בהכרח לזוגיות שלנו.
תודה,
נועה.

תשובה:

שלום נועה,

נשמע לי שכמו שאת כותבת – יש נושאים הקשורים יותר אלייך באופן אישי, ויש נושאים הקשורים לקשר ביניכם.

אם באופן אישי את מקנאת באופן מוגזם לחברך, והקנאה הזו גורמת לאנרגיה שלילית בקשר,  ואת יודעת שזה בגלל "משהו מאוד לא אופייני לי שנתן לי המון אנרגיות שליליות וחשף אותי לעולם הרשע הזה של בגידות, חוסר נאמנות וגם סוג של תמימות שהייתה לי בנושא עד לפני מס' שנים ", ו"באותה מידה מציק לי שהוא לא מקנא בכלל..או לפחות לא מראה את זה וזה תמיד מתחבר לי עם חוסר אכפתיות ולגבי הבחורות בפייסבוק זה מעלה תהיות של איך הם בדיוק הכירו ולמה הוא מחפש בחורות אחרות בינתיים?" –

את צריכה להבין שעשוי להיות שדווקא זה שחברך לא מתנהג כך ולא מתבייש בכך שיש לו חברות יפות בפייסבוק – מעיד עליו שהוא לא שייך ל"עולם הרשע הזה של בגידות". להפך, אם הוא היה מנסה להסתיר ממך את חברותיו בפייסבוק וחושש שתראי אותן, הייתי חושש. לכן התנהגותו הטבעית נטולת הקנאה והחששות עשויה להעיד דווקא על בריאות נפשית, ואת צריכה ללמוד לשחרר את האנרגיה השלילית שקשורה יותר אלייך מאשר לקשר. על עצות לשחרור מחשבות כבר כתבתי למשל כאן. (זה כמובן נושא שאפשר לעבוד עליו בהרחבה בייעוץ פרטני)

אחרי שתשתחררי קצת מהפחדים והחששות הללו תוכלי לקיים את שיחת "יחסנו לאן" ממקום יותר בוגר, נקי, נעים ושאינו תוקף. לדעתי, אם הקשר ביניכם טוב כדאי לך גם לשתף אותו בחששות שלך, וגם לשמוע אותו ממקום "נקי" – את החששות שלו, הפחדים שלו ועל המשמעות בעיניו של חברותיו בפייסבוק ועוד. עלייך ללמוד לקבל את דבריו כמו שהם ולדעת שאנשים שונים בדעותיהם, ברגשותיהם ובהתנהגותם. אם תתחתנו תצטרכי לקבל אותו כמו שהוא ולא על מנת לשנות אותו – ועלייך ללמוד לאהוב אותו כך ומוטב מוקדם ממאוחר… הרי גם לאחר הנישואים תוכלי לחיות בחשש מתמיד שאולי הוא בוגד בך – וזה לכל הדעות לא מומלץ. למה את מצפה שאז זה ישתנה?

לאחר שתדעי חלק ניכר ממחשבותיו, רגשותיו וכוונותיו, תוכלי לבחור ממקום בוגר ושקול, האם וכמה זמן את מוכנה לחכות לו.

בהצלחה רבה!!!

מושון

אני בת 21 ונמצאת במערכת יחסים מדהימה כבר שלוש שנים.
כבר כמה זמן אני מרגישה שיש לנו קצר בתקשורת. הדבר גורם לתחושת ריחוק שלי בעיקר ממנו.
ניסינו לדבר על זה שנהיה יותר קשובים אבל אני באמת מרגישה חוסר הבנה. הקצר הגיע לשיא לפני חודש כשהייתי בתקופה ממש קשה ונכנסתי לדיכאון עמוק, ובן הזוג שלי לא ידע כיצד לעודד אותי – הוא שתק וביקש "תגידי לי מה לעשות".  פתאום הבנתי שבמשך שלוש שנים כל פעם שהייתי עצובה וזקוקה למישהו שירים ויעודד אותי זה לא היה החבר… שכל פעם הגשתי לו"ספר הוראות" מה לעשות  איתי ואיך לפנות אליי.

לפני חודש,שהבנתי שהבנאדם הקרוב אליי ביותר לא נמצא עימי ברגעים האמיתיים שאני זקוקה לו ממש כעסתי, אמרתי לו שאין לי יד להביא לו הפעם. מאז המצב כזה, ריחוק רב וחוסר געגוע מצידי. החבר מנסה לפצות על הריחוק בדברים פיזיים או חיבוקים ונשיקות…

אני יודעת שהוא מנסה, ורוצה ולא מצליח.
השאלה שלי האם הציפיות שלי שבן הזוג שלי "יידע מה לעשות איתי" אחרי שלוש שנים של זוגיות כשאני עצובה?
ולא ישתוק מולי… וישאל מה לעשות כי הוא לא יודע.
האם אני מגזימה?
מערכת היחסים הזו ממש חשובה לי, וכל פעם שאני לא עונה או מדברת כך אני יודעת שזה פוגע בו… אבל באמת שאינני מצליחה אחרת.

כל עצה תסייע,
תודה.

נטלי

תשובה:

שלום לך נטלי יקרה.

מכיון שאת יודעת שהחבר שלך מנסה ורוצה ולא מצליח, נשמע לי שהענין הוא שקשה לחבר שלך לפנות אלייך כשאת בדיכאון בצורה שאת מבקשת.

כלומר, זה לא שהחבר לא יודע מה לעשות כשאת בדיכאון, אלא שהמצב של הדיכאון שלך מאיים עליו ואז הוא נמצא במצב של חוסר אונים ואז קשה לו לעשות את הדברים, בעוד לך הם נראים פשוטים וטריוויאליים.

הציפיה שבן הזוג שלנו "ידע מה לעשות איתנו" היא כנראה ציפיה משותפת לרוב הזוגות. הציפיה כנראה קשורה לכך שבכולנו קיים עדיין הילד הקטן שצריך לדעת שכאשר הוא בוכה אמא מיד יודעת מה הוא צריך ונחלצת לעזרתו.

למרות זאת, האמירה ש"אם הוא אוהב אותי הוא ידע מה לעשות איתי, ואם אני צריכה לומר לו או ללמד אותו את זה – סימן שהוא לא אוהב אותי מספיק" – אינה נכונה!

נכון שתינוק צריך לצפות שאמא תדע מה לעשות כדי להרגיע אותו, אבל בתור בני זוג אנשים בוגרים אנחנו צריכים לדעת שהעולמות שלנו שונים וכל אחד מאיתנו צריך דבר אחר!

למשל, אם בן-זוגך אוהב שמתרחקים ממנו כשהוא מדוכא, ואילו את אוהבת שמתקרבים אלייך ומתעניינים בך כשאת מדוכאת – יכול להיות שיהיה קשה לחברך ללמוד את המיומנות הזאת. יתרה מזו, אם המשמעות של דיכאון אצל חברך היא דבר נורא ובלתי נסבל (למשל), ואצלך המשמעות היא תקופה מעצבנת שצריך לעבור אותה – חברך יצטרך ללמוד להתגבר על הפחד שלו מדיכאון כדי לעזור לך לצאת מהדיכאון שלך.

יוצא מכאן כי אפשר להבין את התנהגותו של בן זוגך, וכיון את יודעת שהוא רוצה אותך ואכפת לו ממך – ההתנהגות לא נובעת מזלזול אלא מדינמיקה זוגית מובנת והגיונית.

לכן לדעתי, את צריכה לשנות את הציפיות שלך ולדעת כי זה האופי של חברך ועשוי לקחת לו זמן לפנות אלייך במצבים מסויימים דווקא בצורה המסויימת שאת רוצה ולפי "ספר ההוראות" שאת נותנת לו.

בנוסף לכך לדעתי חשוב:

1. לדעת שאת לא חייבת לחיות איתו לנצח. אם את רוצה בו – קבלי אותו כמו שהוא ודעי שאחת מנקודות הקושי שלך איתו תהיה ההתנהגות שלו כאשר את מדוכאת. מותר לך לעזוב אותו בגלל זה, אבל אם את בוחרת להשאר איתו – קבלי אותו כמו שהוא!

2. חשוב שתהיה תקשורת טובה. כלומר חשוב שכאשר התקופה של הדיכאון עוברת, יהיה נסיון אמיתי לשמוע, לכבד ולהבין אחד את עולמו של השני. להבין את מקור התסכול שלך ממנו כשאת בדיכאון, ולהבין את הקושי שלו לפעול לפי הצורך שלך כאשר את הדיכאון. שיחה כזו, גם אם לא תשנה באופן מעשי מוחלט ומיידי את המצב, עשויה לגרום לכם להרגיש הקלה משמעותית לגביו.

בהצלחה רבה!!!

מושון

בס"ד
שאלה
שלום, אני בן 24 בוגר ישיבת הסדר ולומד עכשיו באוניברסיטה. יצאתי בערך עם עשרים בנות, כמה מהם קשרים של חודש, עם אחת קשר של חצי שנה וכל השאר קשרים קצרים. 
אני מתלבט אם יש לי בעיה. בכל קשר כמעט אני צולח בצורה טובה את ההתחלה, שתים שלוש פגישות בהם מכירים ושואלים שאלות, אבל באף קשר עד היום לא הצלחתי ל

עבור לשלב הבא, שלב הקשר הנפשי (גם הקשר של חצי שנה נפל על עניין זה). יותר מידי קשרים טובים שהיו לי נגמרו בגלל שהבחורה אמרה אחרי כמה דייטים, תשמע נחמד והכל, אבל אנחנו לא מתקדמים לשום מקום. 
א. אשמח לקבל עצות על איך מקדמים קשר מעבר לרובד ההיכרות לרובד הנפשי.
ב. האם יש לי בעיה או שזה מצב נורמאלי? ואם יש לי בעיה מה לעשות?
תודה רבה.

תשובה:

שלום לך יוחאי

אני מציע שתשאל את עצמך מה ההבדל בין קשר טכני ברובד של היכרות בסיסית לבין קשר עמוק יותר ברובד של היכרות מעמיקה?

האם יש לך חברים שיש לך איתם קשרים יותר עמוקים ומשמעותיים מאשר חברים אחרים? אני מניח שכן.

לדעתי אחד ההבדלים הבסיסיים בין קשר חיצוני טכני לקשר פנימי נפשי עמוק הוא סביב מה נסוב הקשר ולהיכן מרוכזת האנרגיה ותשומת הלב?

ככל שהקשר הולך ומעמיק, יש יותר ענין בנושאים פנימיים ומשמעותיים ופחות בפרטים טכנים.

למשל –
שאלה לשלב היכרות ראשוני:
"מה את לומדת?"
שאלה לשלב עמוק יותר:
"למה בחרת דווקא בזה?
איך בשבילך הלימודים?
האם זה קל/קשה?
האם יש שם דברים דברים משמעותיים בשבילך ולמה?"

או למשל-
לשלב הראשוני:
"כמה אחים אתם במשפחה?"
ולשלב עמוק יותר:
"איך זה לחיות במשפחה שלך?"

הרעיון הוא לא רק לשאול את השאלות ולדקלם את המילים אלא באמת להתעניין ברובד יותר עמוק של החיים.
ככל שהקשר מתקדם הוא מאפשר הבעה של רגשות/חוויות/משמעויות/ביטוי של מקומות פחות מוצלחים/ביטוי של חלומות וכמיהות/ביטוי של אכזבות ופחדים/ביטוי של שמחה ללא מעצורים וללא בושה "מה השני יחשוב עלי…"

כלומר הקשר אמור להפוך להיות מקום בטוח בו שניכם יכולים להתחיל להרגיש עצמכם ללא מסכות והצגות ושניכם מקבלים מכבדים ומחבבים את בן הזוג על הצדדים החזקים והחלשים שבו.

זהו תהליך שהולך ומעמיק כל שנות הנישואים וניצניו עשויים להופיע עוד לפני הנישואים.

ישנם בחורים (ובחורות) "מחוספסים" הזקוקים לייעוץ ולתרגול בשביל לפתח את היכולת הזו, וישנם אף זוגות הבאים ביחד לקבל "דחיפה" זוגית בשביל להעמיק את הקשר. בעיני זה מומלץ ומבורך.

ובכל אופן הרעיון המרכזי הוא שהעמקת הקשר מאפשרת לשאול שאלות כאלו ולהפנות את האנרגיה למקומות יותר עמוקים, וגם להפך – ההעזה לשאול שאלות כאלו ולהפנות את האנרגיה למקומות יותר עמוקים מעמיקה את הקשר.

בהצלחה רבה!!!
מושון לוינגר.

היי אני עומר בן 24.

כל חיי הרגשתי אפס ולא יוצלח אם זה הלימודים שהיו לי ציוניים נמוכים, אם זה בגובה שלי אני מאוד נמוך 1.57, אם זה בחיי אהבה שלעולם לא חוויתי זוגיות,

ומה שהכי מבאס שכל פעם שניסיתי לחשוב חיובי ושאני מוצלח  – הוכחתי לעצמי מחדש שאני אפס ולא יוצלח.

אני מבואס מהחיים מזה שאין לי זוגיות שאני לא מספיק חכם, יפה…לא יודע עוד מה לעשות,

אשמח לעזרה …

תודה, עמרי

תשובה:

שלום לך עמרי יקר,

קשה לי לענות על שאלתך בצורה ממצה דרך המייל, ובכל אופן אשתף אותך במחשבתי.

הייתי מנסה להבין מהי הסיבה שאתה מתעקש לחשוב בצורה שלילית.

אני מכיר אנשים נמוכים, שלא הצליחו בלימודים ושהם לא בוחרים לחשוב שהם אפס.

אני מניח שהסיבה שאתה לא מצליח בזוגיות היא מפני שאתה חושב שאתה אפס, ולא כפי שאתה מציג את זה – שעצם חוסר ההצלחה מוכיחה שאתה אפס.

מדוע אתה בוחר דווקא את הגובה, היופי, הלימודים כקריטריון להגדרת הערך שלך?

גם היופי בעצמו קשור בראשונה לתחושת דימוי גוף. גם אנשים נמוכים כמוך (או שמנים כמוני) שכנראה לא היו נלקחים לדגמן בפרסומות – יכולים ואף מומלץ להם בחום להרגיש טוב עם עצמם.

אם נבין מה הסיבות שתוקעות אותך ומשאירות את ההסתכלות שלך כזאת, נוכל לנסות להתערב ולשנות אותן.

(למשל האם זה בגלל שזה מה שההורים שלך העבירו לך? האם עברת טראומה שתקועה לך בנפש? וכו')

זהו כיוון מחשבתי שמתייחס לעברך.

במקביל צריך להתייחס להווה ולעתיד.

עליך לבנות לעצמך תוכנית פעולה ריאלית שלפיה תוכל להתקדם.

למשל מה הם הלימודים שמתאימים לך שמהם תוכל להתקדם? האם אתה רוצה ללמוד תואר או מקצוע או למשל לעשות קורסים מסוימים (כמו למשל של מורה לנהיגה או כל דבר אחר)

אלו תחביבים אתה רוצה לפתח? טיולים, טיסנים, שח-מט, כדור סל וכו' וכו' וכו'

ספורט ספורט ספורט – פעילות גופנית מוכחת כאנטי-דיכאונית וגם יכולה לספק לך תמיכה חברתית מצוינת – אל תוותר עליה

סביבה חברתית – דאג להמצא ליד אנשים שאתה אוהב ואם אין כאלו אז ייצר לך אותם.

למד להתבונן במחשבות – בכל פעם שבאה מחשבה רעה שכזאת אמור לעצמך – "זו רק מחשבה, אני לא נלחם בה אבל אני גם לא אתרגש ממנה יותר מידי, כפי שהיא עלתה כך היא תרד…"

אחרי כל זה, מובן לי שאם המחשבות והרגשות הללו ממשיכים – עליך לפנות לאיש מקצוע שיכול לקדם ולזרז את התהליך.

בהצלחה רבה מאוד!!!

מושון

שלום!
אני יוצאת עם בחור ויוצא שהרבה פעמים יש לנו שתיקות גם ארוכות וגם קצרות בפגישות ובשיחות טלפון, זה נורמאלי??

איך אפשר לדעת אם זה אכן נובע מחוסר התאמה או לא מחוסר התאמה??

אשמח לתשובה!
תודה רבה!

תשובה:

שלום לך,

אני מאוד אוהב את שירם של הפרברים:

"מכל השתיקות אני אוהב את שתיקתך
שהיא יפה שהיא סולחת

ללב קולחת כמו היתה היא דף משיר
ללא מלים, עץ נשיר ללא עלים
שתיקה של אהבה"

אכן ישנן שתיקות ממינים שונים:
שתיקה יפה ומרגשת,
שתיקה רצינית,
שתיקה נבוכה,
שתיקה כועסת,
שתיקה של הבנה,
שתיקה של שיעמום,
שתיקה של אהבה ואינטימיות…

אני מכיר זוגות נשואים בעלי זוגיות טובה מאוד ששותקים הרבה ביחד…
גם זוגות שמדברים הרבה, והזוגיות שלהם טעונה שיפור ניכר…

לכן לדעתי השאלה המשמעותית היא מה סיבת השתיקה?

אם השתיקה נובעת מכך שהקשר עדיין בתחילתו, שניכם עדיין נבוכים ומחכים להרגיש יותר בנוח – זה ממש לא מעיד על חוסר התאמה – קחו את הזמן שלכם לבנות את הקשר בנחת.

אם שניכם אנשים מופנמים וביישנים שלוקח להם זמן להפתח בכלל ובדייטים בפרט – השתיקות הללו מובנות לחלוטין. אל תתנו להן להלחיץ אתכם!

לעומת זאת, אם השתיקות קשורות לחוסר ענין של אחד בשני ושיעמום מהקשר- זהו סימן שקשור לחוסר התאמה או לפחות לכך שהקשר זקוק להתחדשות.

לכן הכי חשוב בעיני הוא לא עצם השתיקה, אלא מה יש בליבכם, ומהו אופי המרחב ביניכם בזמן השתיקות?
בדקי בעצמך – מה את מרגישה בזמן השתיקות?
מאופי הרגש תוכלי להסיק על סוג השתיקה ועל משמעותה.

לעיתים נכון גם לשוחח עם הבחור על השתיקות, לשאול אותו איך הוא מרגיש בקשר אליהן? פעמים רבות השיתוף מגרש את הלחץ.

מים שקטים חודרים עמוק…

בהצלחה רבה מאוד!!!
מושון.

היי, אני מאיה, בת 30 רווקה,

הייתי בקשר לא בריא לפני שלוש שנים, קשר שנמשך כמעט ארבע שנים, ומאז כל קשר שמתחיל, מתקיים רק באמצעות אסמסים והודעות לערב עד שנגמר…

יש לי חבר מהעבודה, שכבר שנה כמעט אנחנו מסתמסים כל ערב עד אמצע הלילה.

בעבודה תמיד יחד צוחקים ומדברים. לפני כמה חודש בערך הוא התנתק פתאום, מבלי להסביר למה, וכששאלתי הוא אמר שלא הבנתי אותו נכון ושיש לו חברה כבר הרבה זמן.

בשבוע האחרון הוא נצמד למישהי שעובדת איתנו, והם כל היום יחד, מישהי שהוא יודע שאנחנו שונאות אחת את השנייה, ובכל זאת הוא נצמד אליה, וזה שובר אותי… ממש… כל פעם שאני רואה אותם נשבר לי הלב… ואני לא יודעת איך להתקדם מפה…

תשובה:

שלום מאיה יקרה.

נשמע לי שחברך מהעבודה צודק בזה שלא הבנת אותו נכון, מפני שקשר שבמשך שנה מתבטא רק בלדבר ולצחוק בעבודה ובלהסתמס כל ערב עד אמצע הלילה, ולא מתפתח לשום מקום – עדיין אינו קשר רומנטי מחייב.

צריך להבין מה לא היה בריא בקשר הארוך שהיה לך? מדוע המשכת אותו כל-כך הרבה זמן? ומדוע מאז הקשרים מתבטאים רק באסמסים ולא יותר?

נראה שאת צריכה לפתור עם עצמך איזשהו נושא שתוקע אותך בדפוס מסוים של יצירת קשרים ומונע ממך לפתח אותם הלאה. יתכן וזו טראומה מהקשר הקודם או ענין אחר, או שניהם ביחד.

ממליץ לך בחום לפנות לייעוץ.

בהצלחה רבה!

מושון

שלום
אני  בת 29 ,גרושה כבר שנה ויש לי 3 ילדים. אני יוצאת עם מישהו (2 פגישות). אני מזהה שהוא לא ברמה הדתית שלי (כלומר לא שומר נגיעה וכל המסביב) וגם שונה ממני בכל מיני דברים,
אך מאוד נחמד לי איתו.

אני מזהה בי משהו אחר מאיך שיצאתי לדייטים כשהייתי בת 20 שאז היתה לי רשימת "מכולת" ועכשיו אני מזהה אצלי פתיחות כי אחרי 7 שנות נישואים אני מבינה שדברים משתנים במהלך החיים  גם ברמה הדתית ולא קשורות לתכונות אופי של הבן זוג.
תוהה לעצמי איך לגשת לקשר?באיזה כיוון נכון לגשת?זהירות? פתיחות?

תודה

תשובה:

שלום לך שירן.

משמח אותי לשמוע שאת יוצאת עם מישהו שמאוד נחמד לך איתו , וגם על הפתיחות החדשה אצלך לעומת רשימת המכולת הקשוחה והמקובעת.

ולעצם הענין…

לדעתי כל התשובות נכונות – צריך לגשת לקשר בפתיחות ובזהירות –

הווי אומר – לדעתי, לא כדאי לך לפסול כל-כך מוקדם מישהו שנחמד לך איתו אך שונה ממך, אלא אם כן ברור לך שהוא עובר על קווים אדומים שאת לא מוכנה בשום פנים ואופן לעבור עליהם.

השתמשי בפתיחות שפיתחת… התבונני בו ובקשר בסקרנות ובאיפשור. הלב של הקשר הוא לא שיוויון ברמה דתית או בתכונות אחרות (אלא אם כן זה קו אדום מבחינתך). הלב של הקשר הוא התחייבות הדדית למחויבות, כבוד והערכה ולהתאמצות לעשיית טוב ולהסתכלות בעין טובה על בן-הזוג.

מצד שני כל קשר חדש מצריך גם זהירות – לא הייתי משחרר את הפתיחות ללא גבולות ובטח לא מאפשר לו למשוך אותך למקומות בקשר שלא היית מעוניינת.

אם את שומרת נגיעה והוא לא – עדיין יכול להיות לכם קשר מצוין.  אבל אם את שומרת נגיעה והוא מזלזל ומנסה להכריח אותך רגשית בניגוד לרצונך (כך שיש לך חוויה רגשית שאת נאלצת לעשות משהו שאת לא שלמה איתו)  – זהו ביטוי מדאיג של חוסר כבוד וכוחנות.

חזקי ואמצי,

גשי לקשר בלב פתוח, בתקווה בשמחה ובנכונות,

ועם זאת שמרי על עצמך וערכייך

בהצלחה רבה!!

מושון

היי,
אני בקשר עם בן זוגי כבר שנה וקצת, בן הזוג שלי קשה עם טראומות עבר, והייתי צריכה הרבה מאמץ כדי להשיג את מה שאני רוצה בקשר והגעתי לשלב הזה. בשבוע האחרון הוא היה מרוחק, בת דודה שלו התחתנה חבר טוב חזר מחול אחרי ששהה שם שנה, ולא היה לו כל כך זמן אליי…להפגש לדבר וכל הזמן הוא היה עצבני בגלל שהיה עייף ולא ישן בלילות   בשבוע זה. ביום שישי האחרון הבחנתי שאני חסומה אצלו בטלפון והתקשרתי אליו מהווטאצפ, הוא אמר לי שזה כנראה בטעות ושהוא לא יוגע איך חוסמים בכלל ושהוא באמצע עבודה ואין לו כוח ולא יכול לדבר איתי וניתק לי.  באותו היום אני לא יודעת מה קרה לי, לא הפסקתי להתקשר אליו ושלחתי לו בסביבות ה 40 הודעות, הוא התעצבן ולא השיב לי לשיחות או להודעות.
במוצ"ש הוא חסם אותי גם בוואטצפ, שמתי לב לזה ביום ראשון, התקשרתי אליו מחברה שלי והוא אמר שיחזור אליי בערב שהוא בעבודה.
בערב הוא חזר אליי ואמר לי שחסם לא רק אותי שחסם הרבה אנשים ושהוא צריך שקט, שאלתי אותו אם קרה משהו הוא אמר שזה משהו אישי משפחתי ושלא יהיה לו זמן אליי בתקופה ה
קרובה.
הוא לא מוכן להסביר לי מה קורה, טוען שזה לא בגללי ושאני לא קשורה למצב, למרות שאני מאוד מרגישה אשמה, וכרגע רוצה הפסקה של חודש בלי הודעות ובלי טלפונים.
שאלתי אותו מה יהיה אחרי חודש אם הכל יחזור לקדמותו הוא אומר שלא יודע, שלא יודע מה יהיה מחר אם יחיה וחודש זה רחוק מדי בכדי לדעת מה יהיה.
ואמר לי להתקשר אליו אחרי חודש.
לקחנו את ההפסקה שהוא צריך, למרות שהוא לא הגדיר אותה כהפסקה ביחסים אלה כהפסקה מכולם שהוא פשוט צריך שקט וזמן.
מה אני אמורה לעשות כדי לא לאבד אותו? אני אשמה בהפסקה הזאת? ואיך אני יכולה לצאת מהדיכאון שנכנסתי אליו אני כבר 3 ימים לא אוכלת כלום ורק בוכה.

תשובה:

ליטל יקרה,

לפי הסיפור שלך נשמע לי שאת כלל לא אשמה בהפסקה הזו וסביר בעניני להניח כי ההפסקה קשורה באמת לעניינים אישיים שלו ואולי גם לטראומות העבר שהזכרת.

הענין הוא שבקשר זוגי טוב לומדים לשתף אחד את השני גם בדברים הקשים ולא רק מתבודדים…

נראה לי כי התפקיד שלך עכשיו הוא להרפות… לתת בן-זוגך לעשות את התהליך שלו בפני עצמו ולכבד את זה שיש לו בחירה חופשית האם להמשיך בקשר או לנתק אותו.

אז מה שאת אמורה לעשות לדעתי זה פשוט לכבד את מה שהוא עובר, להמתין במהלך התקופה לראות מה יתפתח.

כדי לא להכנס לדכאון הייתי ממליץ לך דבר ראשון לזכור כי הדכאון מוריד את הסיכוי שהקשר הזה ימשיך כי בשביל הקשר הזה את צריכה להיות עם כוחות ואנרגיות. ובנוסף לכך למלא את החיים שלך בדברים אחרים שיכולים לשמח אותך: פעילות גופנית, טיולים, הופעות, חברות וכו'…

בהצלחה רבה !

מושון

שלום,
אני נמצאת בזוגיות עם בנאדם מדהים כבר כמעט שנתיים, לא מדמיינת את החיים שלי רחוק ממנו.
בדרך כלל הוא נחשב לבנאדם סבלני, ידידותי , בעל חוש הומור, יודע להקשיב. אבל יש כמה בעיות שמקשות עליי, גורמות לי לתסכול מתמשך ואיני יודעת איך להתמודד עם זה ומה עליי לעשות..
אני שמה לב שכל פעם שאני מספרת לו על משהו שמפריע לי/פוגע ומבקשת ממנו להפסיק עם זה, אם הדבר אינו מובן לו ואם זה לא נראה לו הגיוני הוא פשוט מתעלם מהבקשה שלי לחלוטין!
אני כל הזמן מדברת איתו על זה, מנסה לגרום לו להבין, מנסה להבין בעצמי למה הוא מתנהג בצורה כזו.. ללא הצלחה! זה רק גורם לי להרגשת חוסר אונים ותסכול.
בעבר הוא היה בזוגיות יחסית ארוכה והבת זוג לשעבר הייתה נורא קנאית ועשתה לו מלא בעיות, מלא "דרמות" על כל דבר קטן וגדול.. ואני מרגישה שהוא כל הזמן משווה אותי אליה וחושש שאני אהפוך להיות כמוה והוא הרבה פחות סבלני בגללה והאמת שזה גורם לי להרגיש ממש רע. קודם כל כי אף אחד לא אוהב שמשווים אותו למישהו אחר "אני לא היא והיא לא אני!" דבר שני שזה נורא מקשה עליי כי אני מרגישה שכל פעם שמשהו מפריע לי הוא ישר משליך את זה עליי, כאילו אני "הלא בסדר, שאני סתם מגזימה, שאין לי חוש הומור..
אני באמת לא רוצה לאבד אותו, הוא הבנאדם הכי יקר לי ובכללי הכל טוב אבל זה פשוט מתסכל ואני לא יודעת איך לגרום לי להבין אותי?!
לפעמים אני מעדיפה לשתוק בגלל שאני כבר יודעת מראש מה הוא יגיד ואז בעצם הכל נשמר בפנים והתסכול רק הולך ומתגבר!

תשובה:

שלום מאיה.

אני שמח לשמוע על כך שאת נמצאת בזוגיות עם אדם מדהים.

יחד עם השמחה על הזוגיות שלך אני מודאג מהתיאורים שלך. אדם שסיפרת לו שהוא פוגע בך ומתעלם מהבקשה להפסיק – לא נשמע לי כרגע בשל לקשר זוגי מתמשך בו צריך להשתדל לעשות טוב ונעים אחד לשני.

תהא הסיבה להתנהגותו אשר תהא… אם הוא פוגע בך עכשיו זה עשוי להמשיך ואף להחמיר בהמשך.

אם הקשר חשוב גם לו ולא רק לך, לדעתי הוא צריך להתאמץ להבין אותך. אם אינך מצליחה להסביר לו את זה לבד כדאי לנסות בעזרת גורם שלישי…

אם הגעת למצב שאת שותקת בקשר ומפתחת תסכול פנימי – לדעתי זה סימן שהגיע זמן לשינוי – לכאן או לכאן. המצב כפי שהוא עתה נשמע לי לא בריא.

גם אם הוא כרגע האדם הכי יקר לך זו לא סיבה להמשיך קשר פוגע. לעיתים צריך להיות מוכן להפרד ממישהו יקר כדי לגלות אם הוא באמת ראוי לתואר הזה.

תפסי אותו בעת רצון ואמרי לו את הדברים.

אמרי לו שאם הקשר חשוב לו – כדאי שיהיה לו אכפת ממך גם אם הוא לא מבין את ההגיון הפנימי שלך.

אמרי לו שאת חפצה בקשר אבל לא כך…

תני לו לבחור אם הוא מעונין גם להתאמץ בקשר בשבילך… ואם לא – כבדי את החלטתו ושקלי את צעדייך בהתאם. 

בהצלחה רבה מאוד!

מושון

שלום 🙂
בעוד כשבועיים אחגוג את יום הולדתי ה31.
אני בחורה דתיה,פעילה, יש לי מקצוע טוב ב"ה (מנהלת גן חינוך מיוחד), יש לי לא מעט הצעות ב"ה…והכל זאת- עדיין לא מצאתי את זיווגי.
האחים שלי , כמעט כולם- כבר עם ילדים, כולל אלו שקטנים ממני בהרבה..החברות כולן נשואות פלוס פלוס, והלחץ מוצא את דרכו כ"כ בטבעיות..
חשבתי שאולי החיים שלי נמצאים "בתקיעות"- ואני נעזרת במטפלת מקסימה שמלווה אותי מבחינה רגשית ועוד…וביחד הגענו למסקנה "שהמצב הוא לא באשמתי", שכן אני באה עם ראש פתוח,נותנת צ´אנסים ולא בררנית או ממהרת לפסול…כמובן שזה כבר מרגיע לשמוע,אך עדיין, הלחץ, השעון הביולוגי, הרצון המאוד מאוד גדול למצוא את האחד ולבנות איתו בית- כנראה שלא נותנים ללחץ להיעלם, ובהרגשה שלי הוא רק גובר.
המון אנשים אומרים לי שעליי להרפות ולשחרר, ואז זה יגיע. אני יכולה להבין את ההגיון שבדבר, אבל….איך מרפים? כיצד משחררים באמת, ולא רק מהפה אל החוץ…?
אשמח לשמוע את עצתכם ואף לקבל ש.ב כדי להגיע לשחרור והרפיה אמיתיים…
תודה רבה…
יפעת.
תשובה:
שלום לך יפעת, לחוצת חתונה יקרה,
מאחר ולא רשמת בדיוק איך הלחץ מתבטא אצלך, אנצל את ההזדמנות לכתוב מעט על ביטויים של לחץ:

באופן כללי לחץ יכול להתבטא בשלוש דרכים עיקריות: מחשבות תחושות ומעשים.

מחשבות שליליות של לחץ יכולות לכלול למשל:
מחשבות טוטאליות שחורות (אין לי סיכוי, זה אבוד, אני כשלון, לעולם לא יהיו לי ילדים, אף אחד לא ירצה אותי לעולם וכו´)
מחשבות פזיזות של לקיחת סיכונים מיותרים (למשל התפשרויות על קוים אדומים חשובים בקשר, ויתור על ערכים חשובים מאוד למען זוגיות וכו´)
מחשבות הישרדויות של הכרח וחוסר סבלנות (אני חייבת את זה עכשיו, אסור לי לעשות כלום חוץ מאשר לחפש ולפנטז על חתן…, דחוף דחוף דחוף להתחתן עכשיו…, אסור לי להנות משום דבר אחר כי זה יסיט את דעתי ממה שאני צריכה באמת… וכו´)

תחושות שליליות של לחץ:
הינן תחושות לא נעימות בגוף שיכולות לכלול תחושות של: חום, קור, הזעה, דפיקות לב, רעד, חוסר מנוחה, עקצוצים, כיווצים, כאבי בטן ועוד ועוד ועוד…
מעשים שליליים של לחץ:
הינם בדרך כלל מעשים לא שקולים עד כדי מעשים מטופשים שנועדים באופן עקרוני לקרב אותך ליעד אך במקרה הטוב הם סתם מבזבזים אנרגיה, ובמקרה הרע יכולים ממש לפגוע.

מעשים של לחץ יכולים לכלול:
פניה לבני-זוג שאינם מתאימים, פרסום הרצון להתחתן במקום ובעיתוי לא מותאם, עיסוק מוגזם באיפור ובהתייפיפות, קצב לא מותאם (גבוה מידי) בדייטים, ובכלל קצב חיים גבוה מה שלא מאפשר לחיות את החיים בנועם ובנחת…

חיים של לחץ לאורך זמן יכולים לגרום לתחושת מותשות לדכדוך ולכל מיני מריעין בישין אחרים שגם להם יש את המחשבות, התחושות והפעולות שלהם…

אז מה עושים?

ראשית מבינים מה קורה לעצמי…
ההסבר הפסיכולוגי הקלאסי הוא שמה שקורה מתחיל מהמחשבה – כלומר מהפירוש של המצב. המחשבה יוצרת הרגשה ותחושה. כל זה דוחף למעשה.
לכן יש להביא שלווה לשלוש חזיתות הלחץ: מחשבה תחושה ומעשה, ובמיוחד לעומק המחשבה.

הבאת שלווה לחזית המחשבות:
הדבר הראשון שצריך לבדוק הוא מה המסר האמיתי שבלחץ. יפה עשית שבדקת בצורה מקצועית יחד עם מטפלת האם יש דברים בהתנהלות שהינם באחריותך. (אני מעדיף את המילה "אחריות" על המלה "אשמה"). מכיון שפעמים רבות הלחץ מעוניין לכוון את תשומת הלב ולהוציא מקיבעון מסוים. יש כאלו שהלחץ מאותת להם שהם קשוחים מידי, בררנים מידי, מנותקים מיד וכו´
מאחר ובדקת את הנושא הזה ואת עושה את המוטל עלייך, המשימה שלך היא למצוא איזון בין מחשבות שמצד אחד יהיו מספיק מלחיצות בשביל לדחוף אותך לפעול על מנת להתחתן, ומצד שני מספיק מרגיעות בשביל לאפשר לך להנות מהחיים ולשמוח בכל הטוב שיש לך.
קחי לך פנקס. בכל פעם שאת מרגישה לחץ שאלי את עצמך "מה המחשבה העומדת בבסיס התחושה ולאיזה משפחת מחשבות היא שייכת?" לעיתים המחשבה תצוץ מיד, ולעיתים היא תהיה פחות מודעת ואז תנסי לבדוק קצת יותר פנימה… רשמי את המחשבות בפנקס והמשיכי בחייך.
לאחר שתאספי כמות נאה של מחשבות עלייך לרשום מחשבות חלופיות מול כל מחשבה שלילית.
דרך נחמדה אחת לעשות זאת היא לשים "סימן שאלה בסוף מחשבה", ואפילו את המילה "האמנם"?
ולענות במחשבה חלופית אמיתית חיובית מרגיעה.
למשל:
מחשבה של לחץ: "אין לי סיכוי – לעולם לא אמצא את האחד"…
להפוך ל: "אין לי סיכוי? לעולם לא אמצא את האחד? האמנם?"
ואז לענות בתשובה אמיתית – משהו כמו: "לא אני מחליטה אם יש לי סיכוי או לא. כל מאמץ חיובי שאני עושה מגביר את הסיכוי שלי. יש נשים שהתחתנו בגיל מבוגר ושמחות מאוד בחייהם. בהחלט שיש לי סיכוי!…."
וכך הלאה…
ממליץ לך להשקיע זמן ומחשבה ולנסח מחשבות חלופיות שיתישבו על ליבך.
לאחר מכן כל מה שנותר לך זה להתאמן על חשיבת המחשבות המתאימות. קראי את המחשבות החיוביות מספר פעמים ביום ושימי לב איך הן מתחילות להשפיע על התחושות. כשתזהי שמגיעה מחשבה שלילית – שמחי על ההזדמנות, הוסיפי סימן שאלה, והתאמני שוב ושוב על חשיבת המחשבה החילופית. פעמים רבות המוח פשוט "ממחזר" מחשבות ולכן צריך "להודיע" לו שאנו מתכוונים לשנות מחשבות ושאנו רציניים בזה…

הבאת שלווה לחזית התחושות:
למרות שהמחשבה גורמת לתחושה ולפעולה, אפשר לפעול גם על התחושה לפני המחשבה ובכך לשבור את הקנוניה מחשבה-תחושה-מעשה…
שינוי תחושה מתאפשר ע"י טכניקות שונות של הרפיה, וע"י מעשים שבאופן טבעי מעוררים אצלך מעשים חיוביים. זה הזמן לבדוק מה משמח אותך, מה מרגיע אותך, מה מכניס אור לעינייך ואנרגיה לליבך… זה הזמן להרשם לטיולים, ריקודים, חוגים, שיעורים, התנדבות ועוד ועוד ועוד במקומות כאלו גם תוכלי להתחבר לעצמך ולהרגיש טוב וגם להכיר בחורים נוספים…
זה הזמן להוסיף לסדר היום את הדברים שאולי לא תוכלי להרשות לעצמך כשתהיי נשואה… וכשתהיי יותר מחוברת לעצמך ולכוחותייך תרויחי רווח כפול: האחד – תרגישי הרבה יותר רגשות נעימים, והשני – תהיי הרבה יותר מזמינה ומושכת – מכיון שאדם שמחובר לכוחותיו מקרין כלפי חוץ אנרגיה חיובית שכזאת המושכת אחרים להיות בקרבתו…

הבאת שלווה לחזית המעשים:
כאן העצה שלי יותר פשוטה לניסוח: פשוט לא לעשות את המעשים שהלחץ מייעץ לך לעשות. בזמן הקצר תרגישי בכך קושי והרגש השלישי ימשיך, אך לאורך זמן הרגש השלילי ידעך ואת תחושי סיפוק וגאווה…

אם תקחי הצעות אלו ברצינות, ותשקיעי בהבנה, בניתוח וביישום – אני משוכנע שתחושי לפחות שיפור ניכר בתחושת הלחץ, ותהיי יותר רגועה ושלווה, ותשמחי בכל הטוב שבחייך…

מאחל לך בהצלחה רבה מאוד
מזל טוב ליום הולדתך הקרב ובא…
ובמיוחד בשורות טובות בעיתן ובזמנן…

מושון

שלום.

שמי הדס אני בת 24, סטודנטית. רציתי לשתף ולהתייעץ לגבי נושא ישן הקשור לזוגיות שצף לי בחודשים האחרונים. כשהייתי בת 16 הכרתי נער שהגיע מרקע לא פשוט, נער פנימייה שבשלב כלשהו גם התחיל להשתמש בסמים, לא למד ולא התגייס. לעומת העבודה שהייתי מתבגרת, ידעתי להתמודד עם המצב בצורה בוגרת. לאט לאט הוא יצא מהכל והתחיל לעבוד. עם זאת הרגשתי צורך לשתף מישהו במשפחה במשבר שעברתי- אדם שאהבתי כל כך אבל בסופו של דבר ידעתי שההורים לא יסכימו לקבל אותו וזה היה לי ברור. סיפרתי לאחותי שגדולה ממני בשש שנים את המקרה וגיליתי שהיא לא יכלה לשמור זאת לעצמה וסיפרה גם לאחותי הבכורה, כשאחותי שמעה את זה היא הציבה לי תנאי- או שאני נפרדת ממנו או שהיא מספרת להורים. כמובן שנפרדתי ממנו. במהלך השנים יצא לי לדבר איתו מידי פעם, והיום אחרי כמעט עשר שנים אנחנו עדיין בקשר, רק שהיום הוא בנאדם אחר, הוא הבנאדם הטוב שרציתי שהוא יהיה כשהכרתי אותו. הוא נקי כבר שמונה שנים, השלים בגרויות, עשה תואר, עובד בעבודה טובה. היום מידי פעם אנחנו נפגשים, מדברים וחולקים דברים. אנחנו עדיין אוהבים אבל יודעים שהמצב לא מאפשר להתקדם עם זה הלאה. אני כל כך נקרעת מבפנים. בתקופה האחרונה שבה חזרנו לדבר אני המאושרת שבאדם, זה האושר והתמיכה שחיפשתי מבן זוג. אך עם זאת אני יודעת שאם אציג אותו להורים, אחותי הגדולה לא תוותר על המידע שזכור לה מלפני עשר שנים. וקשה לי. קשה לי כל כך. כי מגיע לו הזדמנות לפתוח דף חדש, בלי שדברים מהעבר ירדפו אותו. ובנוסף לזה, גם לי מגיע להיות מאושרת. רק שכאן האושר שלי כנראה תלוי במשפחה שלי. במה לבחור? איך להתמודד עם זה? והאם בכלל כדאי להלחם למען זה?

תשובה:

שלום הדס יקרה,

על השאלה "במה לבחור?" אני לא מעונין לענות לך מפני שאני מאמין שהבחירה תלויה במי שבוחר ולא באדם חיצוני לו. מי שבוחר נהנה מהרווחים וגם לוקח אחריות על האתגרים שכל בחירה מציבה.

בהמשך לכך אכתוב מספר דברים שאולי יעזרו לך לבחור…

ראשית הייתי מוודא שהעובדות שכתבת נכונות. כלומר שהוא באמת נקי כבר שמונה שנים – ואיך עשה זאת? ואת שאר העובדות שכתבת.

אם באמת אלו העובדות: הוא במקום חדש וטוב כבר הרבה זמן, ואת לגמרי מעוניינת להעמיק את הקשר והקשר עושה אותך מאושרת – מדוע שהורייך לא יסכימו לקשר הזה?

האם הורייך לא מסוגלים לראות את העוצמות שמתבטאות בבחור הזה שדווקא לאור עברו הקשה – צמח והתפתח? אולי הם לא מאמינים באפשרות להשתנות? אולי הם לא יבינו כמה הקשר הזה עושה אותך מאושרת? תהא הסיבה אשר תהא, אפשר להתייחס אליה רק אם הם ידעו את הענין. כל עוד הם לא מגיבים לנושא – חסמת את האפשרות להשפיע עליהם.

לפעמים מגיעים זוגות כאלו לייעוץ לפני הנישואים ומבקשים הכוונה והנחיה לקראת הקשר ועזרה בכל הבאלאגן המשפחתי. במצב כזה איש מקצוע נטרלי יכול להרגיע (או להזהיר…) את ההורים ולהכוין אותם איך לנהוג ומה כדאי לברר.

לסיכום, הקשר נראה לך חשוב מאוד, מבחינתך האישית אין התלבטות ומה שחוסם אותך זה היחס של הוריך. את חוסמת אפשרות להשפיע עליהם כי את מסתירה. אם תפתחי את הנושא יפתחו אפשרויות נוספות שאולי יהיו גם לטובת הקשר וגם בהסכמת ההורים.

אם תמצי את כל האפשרויות שנראות לך רלוונטיות, ועדיין ההורים יעמדו בסירובם –

כתבי לי שוב ונראה איך נתקדם…

בכל מקרה לדעתי אין טעם להשאיר את הקשר במצב הנוכחי – לא לכאן ולא לכאן…

בהצלחה רבה!!!

מושון

שלום רב…ותודה על ה"במה" שמאפשרת שאילת שאלות אלו,העניין הוא כזה: אני בת 28, דתיה,יצאתי בעבר להמון דייטים שאף אחד מהם לא התפתח לקשר משמעותי.אפילו לא אחד מהם: תמיד חיפשצי ומצאתי על מה לפסול, מעולם לא התלהבתי כ"כ לצאת יותר מפעם בשבוע וגם אז הפגישות היו מאוד קצרות…עם אף אחד מהם לא הגעתי לפתיחות רגשית וכד´. לפני כשלושה חודשים הכרתי בחור מקסים,בן גילי, מסורתי.ידעתי שיש לו רקע ולכן הסכמתי לנסות.הפגישות איתו היו מאוד מוצלחות, ארוכות ממה שאני רגילה, בנאדם חיובי ביותר ונהננתי,ועודני, לצאת איתו שוב ושוב.גם מבחינה רגשית נפתחנו באופן הדדי ואנו מרגישים אהבה ורצון הדדי לקשר הזה. מבחינת הדת- הבהרתי מה אורח חיי ,מבחינת שמירת שבת וכד´ ולשמחתי הבחור אמר שהוא אוהב ומכבד את הדת ועל מנת שנהיה ביחד, מוכן ורוצה לשמור שבת וכד´. בקיצור, הכל נשמע ורוד עד כן, ובאמת, אין לי שום סיבה שלילית לפסול את הבחור (זה לא שאני חושבת שהוא מושלם…אבל תכונות שליליות קריטיות, אין ) אך לעיתים יש לי כמו "מועקות" כאלו לא מוסברות וחסרות כל בסיס..אני מחכה לפגישות שלנו, לטלפונים, בימים שאנו לא נפגשים אני קצת "מבועסת" (אבל מבחירה שלנו אנו לא נפגשים כל יום…)…יכול להיות שכיוון שאני בתקופה של חופש בחיי, עד לתחילת שנת הלימודים (אני גננת), השעמום והזמן הפנוי "עוזרים" לזה לקרות, יכול להיות גם שזה חששות שנובעות מכך שזהו הקשר הרציני הראשון שלי, ולא הייתי בסיטואציה כזו בעבר? אחזור ואומר- יש לי רצון גדול מאוד להיות עם הבחור ואיני רוצה שום מצב בו תתרחש פרידה..ושוב, אין לי שום סיבה לפסול אותו..אז למה זה קורה ומעיק? אני מפחדת להרוס במו ידיי את הקשר על לא כלום….ומה עושים במצב כזה?

לתשובתך אודה…בברכה,אני המבולבלת.

תשובה:
שלום לך,
אני מאוד שמח לשמוע שסוף סוף הגיע קשר שנראה מתאים.
ולגבי החששות והמועקות –
נראה לי שיש כאן שני צדדים:
א. לבדוק האם החששות והמועקות קשורים למשהו במציאות. האם הם מזהירים אותך ממשהו?
האם הם מספרים לך משהו על הקשר?
האם יש בהם איזשהו תוכן ממשי שכדאי להתייחס אליהם?
אם כן – חבל להפסיד את התוכן הזה ומומלץ להתייחס אליו
ואם לא:
ב. לנסות להבין למה הם קשורים – האם למשהו מההווה? למשהו מהעבר? וכו´
להבין בשכל שהם לא רלוונטיים לגבי הקשר. (לפעמים דווקא כשיש חששות זה סימן שזה קשר ממש מוצלח כי החשש מתגבר בקשר אינטימי משמעותי ולא בסתם קשר שאין לו תוחלת)
לבחור לחשוב מחשבות הפוכות – להגיד לעצמך – אלו רק חששות ומועקות ולא שום דבר משמעותי ששווה לתת לו משקל משמעותי בנפש.
שווה לשתף אנשים שאת סומכת עליהם שיוכלו לתת לך משענת ורוגע
ובמקרה הצורך איש מקצוע שיוכל לתת לך כלים יותר מקצועיים להרגעה ואמונה בקשר.

מושון

המשך:

שלום מושון, שוב- תודה על תשובתך, אני קוראת אותה אפילו פעמים רבות לחיזוק. החששות אינם מזהירים אותי מדבר ספציפי, עניין הדת ופערי הדת נמצאים ״ברקע״ אבל אני מאמינה ומרגישה שהחששות לא נובעים מזה, אולי בעקיפין, אך ״כובד העניין״ לא נופל על עניין הדת ואני אף שמחה על זה. 
לאור העבר, בה חוויתי קשרים לא מוצלחים , הגיוני שהפחד נובע משם? ולכן עולה בי הפחד שמערכת היחסים הזו תגיע אל סופה למרות שאין סיבה קונקרטית לכך, מה גם שאינני מעוניינת כרגע ובכלל בשום קשר עם אדם אחר כלל וכלל!!!! 
ולכן אולי אני גם לא מצליחה מאה אחוז לזרום ולהנות מאה אחוז בקשר, למרות שהפגישות עצמן ארוכות וממש כייף לי, דבר שאני לא כל כך מכירה מקשרים שהיו לי…ואני עסוקה במחשבות אינסוף…? האם זה הגיוני בעינייך לאור מה שכתבתי לעיל? שוב אודה ואצפה מאוד לתשובתך.

תשובה:

שלום לך,
זה הגיוני מאוד בעיני שאם המוח שלך לא רגיל לזה שקשר הזוגי שלך הוא ממש ארוך וכיפי, שהוא ינסה להגן עלייך בטעות מדבר שבעצם שלא מאיים עלייך. זאת מפני שהוא לא מבין שהקשר הזה שונה.

ובכל זאת מה עושים?

הנה כמה רעיונות פרקטיים שעולים לי עכשיו:
1. מבינים את מה שכתבתי לעיל, ו"מעדכנים" את המוח שהקשר הזה אחר. עצם ההבנה של הענין הזה יכולה להרגיע מפני שהיא מסבירה שהתגובה הזו לא קשורה למשהו שלא בסדר בקשר.
2. עושים רשימה של כל המחשבות הרעות והחששות שהמוח מנסה לגרום לך להאמין בהם, עושים בדף נפרד רשימה של מחשבות נגדיות שהיית רוצה לחשוב במקומם.
לאחר מכן קוראים כל יום כמה פעמים בכוונה יתרה את המחשבות הנגדיות ומאמנים את המוח לחשוב אותם. אפשר לשים לב איך לאט-לאט מחשבות יוצרות תגובה רגשית שונה.
3. אם הקשר שלכם מספיק קרוב הייתי מציע לך לשתף את בן-זוגך ולספר לו על המחשבות הלא רצויות שלך. לספר לו כמה את רוצה לחוש אליו קרובה וכמה המחשבות הללו שלא קשורות לקשר הזה מפריעים לך. אני מאמין שזה בעצמו יקרב ביניכם וגם יתחיל להמיס את החששות.
4. לומדים לעשות מהחששות הללו צחוק ולא לקחת אותם ברצינות כמו שהם מנסים לגרום לנו להתייחס אליהם. למשל קוראים את הדף של המחשבות המעצבנות ומלחינים ממנו שיר ושרים אותו בקול של מיקי-מאוס וכו´…
למרות שהעצות הללו יכולות להשמע מצחיקות או ילדותיות – אם תקחי אותן ברצינות הן עשויות לעזור מאוד.

ובכל אופן, אם המחשבות הללו מאוד עקשניות ולא רוצות לעזוב אותך הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ ממוקד למי שעוסק ביעוץ לרווקים עם חרדות בקשר, זוהי תופעה שכיחה ונורמאלית. פעמים רבות בתוך יעוץ קצר מועד אפשר להגיע לתוצאות משמעותיות.

בהצלחה רבה!!!

מושון

שלום הרב, 
הסיפור שלי הוא כזה, אני בוגר ישיבת הסדר בן 26 ויוצא שלושה חודשים עם הבחורה איתה אני רוצה לבנות את ביתי. טוב לה איתי מאוד והיא גם רוצה שנתחתן. הבעיה עלתה לפני כמה ימים, היא אמרה שיש בעיה במשיכה הפיזית שלה אליי, (לפני כן היא לא נתקלה בבעיה זו). היא אמרה שלפעמים היא נמשכת ולפעמים לא – וזה מפחיד אותה כי אולי המצב של חוסר המשיכה הוא האמיתי- ובמקרה כזה הקשר שלנו לא ילך. למרות שאנו מנסים לשדר עסקים כרגיל, עוברים עלינו ימים לא פשוטים של חרדה ואי ודאות, ואנחנו לא יודעים מה ניתן לעשות על מנת להטות את הכף לטובה. אשמח לשמוע מה יכול לפתור את הפנצר הזה על מנת שנוכל באמת להקים בית נאמן בישראל. 
תודה רבה.

תשובה:
שלום וברכה ותודה על השאלה החשובה.
ראשית עלי לציין שאיני רב אלא מטפל, לא העברתי את השאלה לרב מפני שאני חושב שהיא קשורה לתחום הטיפולי.

ישנן רמות שונות בחוסר משיכה מינית. אפשר לומר שהמשיכה הזו נמצאת על רצף החל מדחיה חזקה, דרך דחיה קלה, אדישות, משיכה קלה ומשיכה חזקה. המקרים המסובכים יותר נמצאים בדרך כלל במצב שיש דחיה בין בני הזוג.
אני מבין שאצלכם המצב הוא שהיא כן הרגישה משיכה בעבר וגם כלפיך לעיתים חשה משיכה. לכן זו נשמעת לי בעיה קלה.
ישנם כמה תרגילים ועצות שניתן ליישם (שלא כאן המקום לפרטם) על מנת להגביר את הביטחון בכך שהכל בסדר. הייתי ממליץ לכם לפנות ליעוץ לקבלת התייחסות אישית למקרה שלכם.
ובכל אופן הכי חשוב זה לדעת שאם יש גם משיכה בקשר המצב יותר פשוט ממה שנדמה לכם, וכדאי מתוך רוגע ושמחה לנסות לברר אילו מצבים מביאים אותה ולנסות לחזור עליהם.
והעיקר – להרגע!!! לחץ מבריח משיכה…

בהצלחה רבה!

מושון

שלום,
אני יוצאת עם בחור מקסים במשך כחודשיים, בסכ"ה מאוד טוב לנו ביחד, אני נהנית מהזמן שאנחנו מבלים ביחד וגם בזמן שבין לבין ,יש לי הרגשה שיש לנו המון במשותף מבחינת שאיפות וציפיות מהחיים ובסכ"ה עד עכשיו הולך טוב. אני מרגישה שהקשר מתחיל להתקדם ורציתי להתייעץ קודם לגבי שני נושאים שעלו לאחרונה ומעט מפריעים לי.
הראשון הוא עניין של חוסר יציבות מבחינה אמונית, הבחור לומד בישיבה ומקפיד על המון דברים אך הוא העלה את הנקודה שהוא לא יודע לאן החיים ייקחו אותו מבחינה דתית והוא לא תמיד שלם עם עצמו בקשר לדרך שבחר. אני לעומת זאת מאוד שלמה אם דרך החיים שלי, למרות שאני כן מאמינה שלשאול שאלות זה טוב כאשר זה מוביל לבירור אמיתי והתקדמות אישית.
העניין השני הוא שגיליתי מסיפורים שהוא סיפר לי שלפעמים מתי שמישהו ממש מעצבן אותו הוא יכול "להתפוצץ", זה הפתיע אותי כי אני התרשמתי שהוא בחור עדין ורגוע.
השאלה שלי היא עד כמה שני הדברים אמורים להפריע לי ואם הם סיבה לסיים את הקשר ? ואם לא אז למה כן כדאי לי לשים לב במהלך הקשר?
תודה מראש

תשובה:
שלום לך,
אני ממש שמח שאת יוצאת עם בחור מקסים ושבסה"כ טוב לכם ביחד. זה שאת נהנית ושיש לך הרגשה שיש לכם המון במשותף אינו דבר פעוט.
את שואלת "עד כמה שני הדברים אמורים להפריע לי ואם הם סיבה לסיים את הקשר?" ותשובתי היא שדברים אלו מהווים הזדמנות להעמיק את ההיכרות ואת הקשר ביניכם. ממקום של הכרות מעמיקה יותר תוכלי להחליט מה לעשות בצורה שקולה יותר.
אתייחס לשתי הנקודות שהעלית:
את מספרת שכרגע הבחור לומד בישיבה ומקפיד, אך הוא לא יודע לאן החיים יקחו אותו והוא לא תמיד שלם עם עצמו. הייתי מנסה לברר איתו מה פירוש המשפטים האלו. במה הוא לא מרגיש שלם עם עצמו, ולאיפה הוא היה רוצה שהחיים יקחו אותו?
וכאן השאלה מופנית אליך – האם את מוכנה להתחתן רק עם מי שבעתיד ב- 100% יהיה דתי באופן שאת מבינה שהוא נכון??
ראשית – אין לנו תעודת ביטוח לא כלפי עצמנו ולא כלפי אחרים – "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".
שנית – את צריכה לברר עם עצמך האם את מסוגלת לכבד את חברך ולחיות לצידו ב- "אהבה שאינה תלויה בדבר". כלומר, באהבה שלא תלויה במצבו הדתי, אלא תלויה בבחירה שלך לכבד ולהיות איתו בקשר. לדעתי האישית עדיף שההתחייבות לקשר תבוא ממקום שלוקח בחשבון שהבן-זוג שלנו עשוי להשתנות בתחומים רבים ושאנחנו נעריך אותו ממקום עמוק יותר.
לכן לשאלתך – "האם זה אמור להפריע לך?" – לדעתי טוב שזה יפריע לך כדי שלא תוכלי לומר בעתיד – לא ידעתי שהוא עשוי להשתנות – ואז תבחרי לקבל אותו ממקום עמוק יותר.
הנקודה השניה שהעלית היא שגילית מסיפורים שהוא סיפר לך שלפעמים מתי שמישהו ממש מעצבן אותו הוא יכול "להתפוצץ". גם כאן תשובתי דומה לתשובה הקודמת.
ראשית זה מאוד יפה בעיני שגילית את הנקודה מסיפורים שהוא סיפר לך על עצמו ולא בדרך אחרת מכיון שזה מראה שהוא מודע לזה ולא מנסה להסתיר.
שנית הייתי מברר איתו בדיוק מה זה ה"להתפוצץ" הזה? האם זה ברגש? בהתנהגות? מה בדיוק קורה? איך זה שאף פעם זה לא קרה ביניכם? באיזה תדירות זה קורה? ובאלו מצבים? כמה זמן לוקח לו להרגע מזה? ועוד
שאלות אלו חשובות כדי להבין במה מדובר.
לאחר מכן הייתי שואל את עצמי את אותה שאלה – האם את מסוגלת לאהוב אותו ממקום שהינו יותר עמוק מהיסחפות לתוך ה"התפוצצויות" שלו. וגם כאן טוב שתקבלי אותו ממקום שהוא יותר עמוק ולא תגידי "לא ידעתי". כמובן שיש לסייג את הדברים ולומר שאם מדובר ב"התפוצצויות" קשות במיוחד, או לחילופין, שאת רגישה במיוחד אליהן, כדאי לשקול את כל הקשר מחדש.

ולשאלתך האחרונה – לדעתי כדאי לשים לב בקשר בין השאר, למשותף ולמבדיל, ליכולת שלכם לתקשר ולהפתח אחד כלפי השני, למוטיבציה שלכם להתאמץ כדי לעשות טוב לבן הזוג שלכם, לשים לב שאין רגשות של דחיה, ושיש לפחות ניצנים של משיכה רגשית וגופנית.

בהצלחה רבה!!!

מושון

שלום רב.

אני נמצאת כיום בקשר רציני וארוך עם בחור, שנינו בשנות ה20 המאוחרות.

מצד אחד יש דברים שמאד טובים לי בקשר, הבחור מאד תומך, מקשיב, נחמד, אכפתי. יש לו לב טוב.

מצד שני יש לי המון חששות כאשר אני חושבת על חיים משותפים איתו, משום שהוא עוד לא יצא ממש לחיים באופן עצמאי. הוא עוד בשלבים התחלתיים של הלימודים שלא ברור כרגע מתי ואם יסיים אותם, מבחינת עבודה רק לאחרונה התחיל לעבוד יותר, אך גם בזה בעקבות העבר אני חוששת שאולי זה לא משהו יציב.

יש עוד כמה עניינים שקצת מפריעים לי, אך כרגע העניין העיקרי הוא הפחד מכך שהוא אולי לא מספיק אחראי ובוגר להחזיק בית.

אני ממש לא רוצה למצוא את עצמי מחזיקה לבד בית.

אשמח לעצות.

תודה מראש.

תשובה:

שלום ליאת.

משמח אותי לשמוע שיש דברים משמעותיים שמאוד טובים לך בקשר. הם אינם נשמעים לי דברים פעוטים.

לגבי הפחד – כשמו כן הוא – "פה חד"… לפחד יש פה חד שעשוי לגרום למי שמקשיב לו ללא אבחנה לספקות עמוקים ובסוף אפילו לשיתוק מוחלט.

הסוד בניטרול הפחד הוא בהתייחסות לתוכן דברי הפחד ולא לצליל ולטון בהם הם נאמרים.

לכן, יש לבדוק באופן ענייני את הטענה ש" שהוא אולי לא מספיק אחראי ובוגר להחזיק בית".

המלכודת הראשונה בטענה הזו היא המילה "אולי". כנגד המילה "אולי" אי-אפשר לטעון שום טענה.

למשל:   "אולי הוא כן מספיק בוגר ואחראי"?

            "אולי הוא מסתיר מאיתך דברים נוראים על העבר שלו"?

            "אולי הוא סוכן חשאי סובייטי"?

            "אולי אם תפרדי ממנו תמצאי עוד שלושה דייטים בדיוק בחור יותר טוב"?

כנגד אף אחת מטענות אלו לא ניתן להוכיח שהן שקריות – כלומר שהן בהכרח לא יקרו.

הענין הוא שאי אפשר להוכיח גם את ההפך מהן. טענות שאי אפשר להוכיח אותן לא נכנסות לתוך מערכת השיקולים השכלית. התייחסות אליהן מבלבלת ומתישה.

לכן השאלה היא – האם העובדה שמישהו שלא סיים את לימודיו ורק התחיל לעבוד מצביעה על כך שהוא לא מספיק אחראי ובוגר להקים בית ועל כך שאינו יציב.

התשובות לכך עשויות להיות שונות ותלויות בסיבות שבגללן הבחור לא סיים את לימודיו. אם הבחור לא יציב מבחינה נפשית ויש לו דפוס קבוע של התחלת דברים ללא סיום, קשה לו להתחייב והוא "משאיר עבודה באמצע", דבר שמתבטא במהלך חייו, וגם בקשר ביניכם – זאת עובדה שלא כדאי להתעלם ממנה. לעומת זאת ישנם בני-זוג מקסימים ורגישים ואחראיים למרות שקשה להם  במסגרות לימודיות.

כלומר – צריך לבדוק את הענין לגופו.

בנוסף נראה לי שכדאי לפרוט את הפחד שלך למצבים שעשויים להיראות לך בעיתיים – ממה בדיוק את מפחדת?

האם מזה שלא יפרנס את המשפחה? האם מזה שלא יקום בבוקר לקחת את הילדים לגן? האם מזה שלא יעשה קניות לכבוד החגים? מה נראה לך לא מתאים לו?

נשמע שהקשר בינכם מספיק טוב בשביל שתדברי איתו על זה ותשתפי אותו בפחדים שלך. התגובה שלו לפחדים שלך עשויה לתת לך עוד חומר למחשבה.

בשורות טובות ומתוקות והחלטות מוצלחות

מושון.

שלום רב.
אני בחורה בת 28. מגיל 20 אני יוצאת לדייטים (המון המון דייטים) ובמהלך שמונת השנים לא פיתחתי קשר משמעותי עם אף אחד מהבחורים. ברוב המקרים הרגשתי שאני לא רוצה להמשיך הלאה עם הבחור ופעמים רבות אני הייתי זו שמסיימת את הקשר מסיבות כאלו או אחרות..תמיד "ניחמתי" את עצמי שלא נורא, אני לא רוצה את הבחור הנ"ל, בטוח יש מישהו אחר שיתאים לי יותר, ותמיד הרגשתי הקלה גדולה בסיום הקשר, לצד "האכזבה" ששוב זה לא הצליח. (ההקלה הייתה גדולה יותר מהאכזבה). לפני ארבעה חודשים חברה הכירה לי בחור מקסים..אין לי מילה שלילית אחת לומר עליו, ואין לי סיבות לפסול אותו. מהבחינה הדתית חשבתי שיהיו "בעיות" עקב פערים, אך ב"ה הסברתי לבחור את דרכי ושאיפותיי, דיברנו פתוח, בכנות ובכבוד על הנושאים כדי שלא יהיו "הפתעות" בהמשך…וברוך השם "יישרנו קו" בנושא זה מתוך רצון משותף. אנו יוצאים יחד כארבעה חודשים וזהו הקשר הראשון והרציני שלי!! לשנינו ברור שאנו רוצים להמשיך ולהתקדם יחד, ועקב כך שעברו רק 4 חודשים, לא מדברים על חתונה כרגע. (מתאים לתפיסה של שנינו..וחושבים שארבעה חודשים זה עדיין מעט זמן, ולמרות שזה הקשר הכי ארוך שלי עד כה, אני מסכימה עם הבחור בעניין) בגלל "העבר" שבו חוויתי קשרים רבים, ותמיד חיפשתי את הבחור הבא- "זה שאולי עלול להתאים לי יותר", אני יודעת שזה לא שייך למקרה הזה. אני לא רוצה לסיים את הקשר (והדבר כך גם מצד בן-זוגי. הוא נהנה מאוד מהקשר, אוהב אותי ומרגיש ביטחון בקשר ורוגע) ויכולה לומר כי לא ארצה "לחפש את הגבר הבא", כיוון שהבחור הנוכחי מקסים, אני אוהבת אותו וכל הנאמר לעיל. אולם, לפעמים עולות בי "חרדות", שאינני יכולה להסביר מאיפה הן מגיעות ומה הבסיס שלהן..והן כוללות שלות האם באמת אני רוצה אותו? האם אני באמת אוהבת אותו? והדבר גורם לי לחוסר רוגע כמובן…ולכן אני מעלה בפניכם את הדברים. התייעצתי עם חברה שאמרה לי שאולי שמונה שנים בהם אני רגילה לסיים קשרים, משהו פנימי בי/בתת מודע מעורר אצלי תהיות ושאלות, כדי שאולי אצטרך שוב לסיים את הקשר…אציין כי אין בי פחד מאיבוד החופש והמרחב האישי שלי בעקבות הקשר.
בד בבד עם השאלות וה"הטרדות" האלו- אני עדיין רוצה בקשר, עדיין שמחה ומצפה לפגישות עם הבחור. אני מפחדת שיש פה סתירה כלשהי שאני לא מצליחה להבין וגם מפחדת שבסוף אסיים את הקשר, למרות ששוב אחזור על זה- אני לא רוצה לסיים את הקשר!! רק המחשבה על זה "מחלישה" אותי ו"מכניסה" לי אגרוף בבטן. לפעמים אני תוהה לעצמי איך אדע בוודאות שאני מעוניינת בקשר הזה ואיך אני יכולה להיות בטוחה בו ללא הספקות האלו?! מה עושים? שנה טובה ובשורות טובות!
שאלת המשך..
האם זה שרשמתי במייל הקודם, כי אני יודעת שאני לא רוצה קשר אחר מלבד הקשר עם הבחור הנוכחי, והבלבול הגדול וכל השאלות- האם זה יכול ללמד כי אני בתוכי רוצה/לא רוצה את הקשר?! האם יכול להיות שבגלל ש"הצהרתי" כוונה כ"כ גדולה (שלא לרצות בקשר אחר)- מלחיצה ומשבשת את הקשר הזה ורגשותיי כלפיי? ז"א, אני מתעסקת במחשבות המטרידות שכביכול לא אמורות להיות אם אני אומרת שאני רוצה רק אותו, ויכול להיות שזה קורה כי עליי ללכת לאט יותר, ולהנות מהקשר כרגע? האם עליי להסתפק כרגע בזה שכייף לי ונעים עם הבחור, ואין לי סיבות לסיים את הקשר?

תשובה:

שלום אפרת. ההשערה שלי היא שאת סובלת מ"חרדת טבעת". חרדת טבעת הינה חרדה שעולה במצבים של העמקת הקשר והתקרבות לקראת הטבעת.

הסיבות לחרדת טבעת יכולות להיות שונות ומשונות וביניהן: חוסר רצון לוותר על החופש שברווקות, ויתור על חלום על בן-זוג אידאלי, דפוסים מסוימים שהתקבעו, פחד ממחויבות ועוד ועוד ועוד

ההבדל המהותי בין תמרור אזהרה לחרדה הוא שתמרור אזהרה מצביע על נקודה משמעותית בקשר שיש לשים אליה לב ולא להתעלם ממנה לפני הנישואים. לעומתו, חרדה מגיעה ללא נקודה משמעותית שצריך לשים אליה לב או עם טענה מגוחכת.

הקשר שלך נשמע כל-כך טוב והחרדה שלך נשמעת לי נטולת טענה רצינית – כך שלפי המייל די ברור לי שזאת חרדה ולא תמרור אזהרה.

אם היית יכולה לתת סיבות הגיוניות לחרדה הזו היה אפשר להתייחס לתוכן שלה, אבל החרדה שלך מאוד פרימיטיבית (ולכן גם מאוד חזקה) ומגיעה כמעט ללא מילים או הסברים.

לכן לדעתי עליך לדעת כי דווקא בגלל שאת חווה חרדה – זהו סימן שהקשר הזה מוצלח!! מכיון שבקשרים לא מוצלחים החרדה לא מתעוררת מכיון שאינך מרגישה מאוימת – מכיון שאותו בחור אינו רלוונטי. לכן במובן מסוים עלייך לשמוח בכך שיש לך חרדה מכיון שזהו סימן שהקשר הזה רציני והולך למקום הנכון!!

עלייך לזכור כי הרצון "להמשיך ולהתקדם יחד" בא מתוך-תוכך, ואילו החרדה באה מבחוץ ומנסה להפריע לרצונך להתבטא.

נסי להפריד את הקולות הללו, ולשמוע לרצון האמיתי שלך ולא לחרדות שמנסות למנוע ממך להגשים את עצמך.

עתה אינך צריכה להחליט האם להתחתן או להפרד, אלא האם להעמיק את הקשר או להפרד. נסי לשים את החרדה בצד ולהתרכז בהעמקת הקשר.

נסי לדחות את ההתרכזות בחרדה למועד אחר, נקטי תאריך מסוים (אל תדאגי – היא לא תברח… ואם כן – לא הפסדת…) והתרכזי בך האמיתית ובקשר הנפלא שלכם.

אם החרדה שלך חוצפנית במיוחד ומגיעה למימדים שמוציאים אותך מדעתך – מומלץ לפנות לאיש מקצוע שיעזור להעמיד אותה במקומה, ולהחזיר אותך למקומך האמיתי…

בהצלחה רבה,

אשמח לשמוע בשורות טובות

שלך

מושון

שלום רב
שאלתי היא בנושא זוגיות
מאחר ואני מאלו הבישנים, רציתי לקבל את עזרתכם , האם יש אזשהו "טיפ" או תרגיל שניתן לעשות כדי להוריד את חשש שאני מאמין שקיים בחלק לא מבוטל מהאכולוסיה.
אני מדבר על החשש לשמוע לא, ולפעמים זה חשש שלא מובן 🙂

אני מאמין שאף אחד לא רוצה לשמוע את המילה "לא" , ומכאן, שנגשים לזו שמוצאת חן בעינייך תמיד קיים החשש שהיא תסרב , ותגיד לא, אני לא מעוניינת. ברור שכדאי לנסות שוב כי אולי האחרת תגיד "כן".

החשש הוא שזה יגרום לכך שאחשוש לגשת בגלל אותו חשש ( כמה אפשר לשתמשש באותה המילה).:)
החשש נובע מכך שאולי אמנע מלגשת כדי לא לשמוע את הסרוב. למרות שאין לדעת כי אולי באותו המקרה אותה אחת דווקא תסכים ותגיד כן.
אין כל כך קשר בין המילה לא לבין חשש, פשוט זה התלבש נכון על אותו המשפט.

תשובה:

שלום אסף,
ביקשת טיפ או תרגיל, אז הנה:
אני מבין שהחשש שלך קשור ל-
א. אמונה שאף אחד לא רוצה לשמוע את המילה לא
ב. חשש שקשור לכך שתחשוש לגשת בגלל אותו חשש.
אז הטיפ שאני נותן לך הוא לנסות לגרום לחשש לחשוש קצת ממך!! וזה ע"י שתתייחס אליו ותגיד לו ש:
א. זה לא נכון שכל האנשים חוששים מלשמוע לא. אני אישית מכיר מספר אנשים שניסו הרבה פעמים עד שהצליחו. הם הסתכלו על כל ה"לא" שהיו, בתור עוד אבן בדרך להצלחה. אתה מוזמן לנסות לחשוב על זה כך.
ב. חשש מחשש מחשש אומר שיש כאן משהו שמזין את עצמו וגדל לממדים גדולים בעקבות עצמו. כל פעם שהחשש הזה מנסה לגרום לך לחשוש ממנו, אתה מוזמן לבדוק בדיוק ממה הוא מנסה לגרום לך לחשוש. אתה עשוי לגלות שממש מלא כל-כך הרבה. כך תוכל להוציא לו את הרוח מהמפרשים ולהרגע.

מושון

היי
אני בת 24 ועברתי מערכת יחסים של 5 שנים בעבר..
הכרתי לפני כחצי שנה בעבודה בחור מדהיםםם בן 27 שעבר המון בחיים.
לבחור יש ילד בן שנתיים בערך מחברה קודמת שלא רצתה להפיל ולא כ"כ היה אכפת לה מה הוא חושב.
הוא עובד איתי ואנחנו נאלצים להסתיר את הקשר שנוצר . בעבודה זה עוד בסדר כי יש דיסטאנס גם ככה וזה עוזר, אבל ההורים שלי קבעו שאם אני ימשיך להתראות איתו על בסיס זוגי הם לא יכירו בי כבת.
אני לא יודעת אם באמת זה יהיה ככה. מתאהבת בו יותר מיום ליום וטוענת שאהבה זה העיקר.
אני בטוחה ורואה עליו שגם הוא, אני יודעת.
אולי זה נשמע ילדותי אבל זה המצב ואני מפחדת לאבד את המשפחה או אותו ונתקעתי באמצע .
אין גם כ"כ סיכוי לדבר עם ההורים ולנסות להסביר כיוון שאז הם יחשדו יותר ובכלל לא אוכל לראות אותו.
אני ממש ישמח לעצה 🙂
תודה רבה

תשובה:

שלום לך.
תסבירי לי בבקשה איך הורים יכולים לגרום לאשה בת 24 שלא תוכל לראות את אהובה??
האם איומים כאלו ש"אם לא תעשי משהו שאנחנו רוצים – לא נכיר בך כבת" הם דבר רגיל אצלכם במשפחה או התעורר רק בעקבות הקשר הזה? ומה בדיוק כל-כך מפריע להם בקשר הזה?
האם שוחחת איתם וניסית להבין את דעתם?
מושון

המשך:

קודם כל ממש תודה רבההה על הכל! 🙂
בעיקרון, להורים שלי יש סוג של אובססיביות לגבי הילדים ובמיוחד אליי כבכורה ולכן הם מחזיקים אותי "קצר".
מאז שהתחלתי לעבוד שם והכרתי את הבחור אני מנסה לדבר עליו לטובה לידם ולהגיד מילים שאולי יגרמו להם "לפתוח" את הראש. מצד אחד אני מבינה את הדאגה שלהם לעתיד שלי , מצד שני אני יצפה שאם באמת נשאר ונרצה גם להתחתן מתישהו הם יבינו ויקבלו.
מה שמפריע להם בעיקר זה שיש לבחור ילד והם מודעים להשלכות שיהיו לכך בעתיד ( למרות שמבחינתי זה בדיוק כמו לאמץ ילד..) ..ילדים זה תמיד טוב 🙂
היום ניסיתי לשוחח עם אמא שלי אבל היא מפעילה עליי סוג של פסיכולוגיה הפוכה בכך שהיא מדברת על דאגה כלפיי אבל אני מבינה את זה בתור סוג של "אזהרת מצפון" להורים שלי..כלומר שהם מפעילים עליי מצפון שאני לא יעשה משהו שיפגע ב"כבוד המשפחה" או משהו בסגנון.
כל מה שהייתי רוצה זה רק שיקבלו אותו כי חסר לו המשפחה שהיא מאד רחוקה והייתי רוצה שכמו שהם היו מקבלים בחור אחר היו מקבלים אותו ושהבחור יקבל את כל הטוב שהיה חסר לו שנים מכל בחינה שהיא.
ושוב תודה רבה רבה מושון!

תשובה:

הי רעות!
אני מאוד מאמין ב"לשים דברים על השולחן", כלומר שאם המניע האמיתי לדברים של אמך הוא "כבוד המשפחה" אז זה צריך להיות הנושא המדובר ולא דאגה מדומה. גם כבוד המשפחה הוא נושא חשוב (לפחות בשביל ההורים שלך) וראוי שתקשיבי ותביני (גם אם את לא מסכימה) לכל מה שיש להם לומר בנושא.
לדעתי היכולת שלך ללכת נגד ההורים היא דווקא אחרי שניסית להבין את רגשותיהם, מחשבותיהם, דאגותיהם, ציפיותיהם וכו'
הייתי ממליץ לך לערוך שיחה קרובה מאוד עם אמא (אולי להזמין אותה לצאת לאיזה מקום או משהו בסגנון) ולומר לה כמה חשוב לך להבין אותה ע"מ שתוכלי לבחור בצורה טובה.
מן הראוי שגם אמא שלך תנסה להבין אותך, אבל שימי לב – את זה אי אפשר לדרוש – אפשר רק לקבל בשמחה! תראי אם את מוצאת את הזמן והסיטואציה הנכונה גם להשמיע לה את משמעותו בעיניך.
נתפלל שזה יוביל למשהו חדש.
בהצלחה רבה!
מושון

אני מרגישה כל הזמן בדידות ,רק שאני עם אנשים זה קצת יותר טוב ,הגברים שאני בוחרת לי הם גברים כנראה לא טובים בשבילי,כי אני מקבלת זלזול,חוסר אכפתיות .בתגובה לכל התסכול הזה אני שותה אלכוהול ,ובעזרתו שוכחת ,קמה בבוקר ומקבלת סטירת מציאות . אני גם קלה מידי ואני כבר לא יודעת אם אני באמת קלה או רק רוצה חום .בסוף אני "נדפקת" עם עצמי שוב לבד ! תכלס אני לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי ככל שאני נפגעת יותר אני הופכת לרגישה ונחסמת . ברגע שמגיע גבר באמת טוב הוא פשוט משעמם אותי ,כאילו באופן תת מודע שכזה אני רוצה שהפגע ,אאא וכמובן שאני רוצה אתגר אחרת אין מה לדבר ,גם בתחום הלימודים -אתגר ,תמיד אלך על תחום שאני לא טובה בוא כדי שיהיה לי מעניין יותר להצליח בוא .וכך זה מתבטא ועוד ועוד תחומים . אני לא מצליחה להחזיק עבודה לאורך זמן ,אפילו אם היא עבודה של מלצרות .אני מרגישה כאילו כל העולם זורק אותי כאילו אני פגומה !!! בבקשה אשמח לעזרה .

תשובה:

שלום מיכל
ההודעה שלך נוגעת ללב
נראה כי את מאוד מודעת למה שקורה לך:
שותה אלכוהול – כדי לשכוח את התסכול
קלה או קלה מדי – כדי לקבל חום
נפגעת יותר – ונחסמת יותר
נראה גם כי את מבדילה היטב בין "גבר באמת טוב" למשהו אחר. אך מנגנון מסוים בך משתעמם מן ה"טוב" הזה או אולי מפחד ממנו.
אם את מתלבטת בנקודות הבאות:
האם יש לי יכולת נוספת או אחרת להחזיק תסכול חוץ מאלכוהול?
האם אני מספיק שוה כדי לקבל חום אמיתי ולאורך זמן?
האם יש לי יכולת להגיע למערכות יחסים עם הפגיעות שלי ללא חסימה?
האם יש לי יכולת להתרגש משגרה? –
איש מקצוע יוכל לעזור לך למצוא בתוכך את הכוחות ולהתגבר על החלקים החוסמים ולצרף את המודעות להחלטה ולמעשה.

בהצלחה רבה
מושונעה

שלום קצת קשה לי להסביר אבל עברתי מלא דברים,והיום נורא קשה לי להכיר ילדים בגילי אני די מפחדת שאני רואה אותם אני מרגישה לבד אני לא יודעת מה לעשות?תודה

תשובה:

שלום רינה.

קשה לי לענות על שאלה כללית כזאת.
באופן כללי אני מאמין שלכולם יש פחדים ברמה כזאת או אחרת, ולכולם יש כוחות כנגדם!!
לפעמים צריך עזרה ממישהו כדי לאפשר לנו לראות כמה הכוחות שלנו חזקים וכמה הפחדים כבר לא רלוונטיים.
זה מאוד תלוי באופי הפחדים שיש לך, במה הם אומרים לך ובאיך הם משפיעים עליך.
אם תפרטי יותר אולי אוכל להתייחס יותר במדויק.
ובכלל בת כמה את וכמה מילים כלליות על עצמך.
מוזמנת לכתוב לי גם במייל.
המון הצלחה וכוח!
מושון

שלום.

זקוקה לעזרה. הכוונה מה לעשות.
יש לי ילדה בת 3 מתוקה ושמחה וגמולה מיד וללא בעיות כבר מגיל שנתיים בלי פיספוסים. בחודש האחרון החלה להרטיב לפעמים בלילה ( פעם- פעמים בשבוע) לא עקבי והיא מודעת לזה. אך ניראה שלא מפריע לה.
אני לא רואה משו רציני שקשה לה אך היא והגדולה יותר מזכירות הרבה את האזעקות. לא יודעת אם זה קשור. אבל אני דואגת.
אשמח לעזרה מה לעשות. להתעלם? לדבר על זה? ללכת לטיפול? לאן לפנות? תודה!!!

תשובה:

שלום לימור יקרה,

הרטבה של ילדים גמולים יכולה לחזור מגורמים רבים כמו: לחץ ומתח, התחלות חדשות – כמו גן חדש וכיו"ב, אפילו עונת מעבר – כמו עונת הסתיו שאנו נמצאים בה כעת עשויה אצל חלק מהילדים להביא ללחץ בשלפוחית…

הקיץ האחרון שעברנו היה לא פשוט – לתושבי הדרום בעיקר, אך גם לחלק מתושבי המרכז והצפון.

רבים היו בלחץ ובמתח – וכאמור, גם זו יכולה להיות סיבה לפספוסי לילה.

בשלב זה – לא הייתי פונה עדיין לטיפול אלא מאפשרת שיח פתוח עם הבת שלי דרך קשר קרוב אוהב ונעים.

השיח יכול לעזור בבדיקה האם יש גורם נפשי לפספוסים או שמדובר בעניין אחר, ובכל מקרה עשוי להרגיע ולהחזיר את המצב לקדמותו.

כמובן שחשוב שלא תראי לביתך לחץ או אכזבה ממנה, בעקבות הפספוסים שלה.

הגיוני לדעתנו לגשת תוך חודש  וחצי של שגרה (לא כולל חגים…) – ליעוץ, אם לא יהיה שינוי לטובה עד אז.

בהצלחה רבה

וחורף רטוב בחוץ ויבש במיטה…

נעה ומושון לוינגר

שלום . אני נטלי . חד הורית לילד בן חצי שנה .פניתי אליכם כי אני באמת בדכאון ומרגישה שכל ההחלטות שאני עושה שגויות . מרגישה שכל חיי זה נאחס גדול וכבר לא מאמינה שיש אלוהים ! אני בת 26 ולמדתי מקצוע שבכלל לא סובלת ולא השלמתי תתואר בסוף .. ועשיתי שירות לאומי גם חסר לי חודש מהשירות בגלל שהייתי חייבת ללמוד .. ואחרי זה הלכתי עם מוסלמי גרוש שיצא שהיה נרקומן אלים וקנאי ואובססיבי ברמות.. והנה הבאתי ממנו ילד ועזבתי אותו כשהייתי בהריון ממנו .. ופשוט הרס לי את החיים עוד יותר .. אני כל חיי הייתי בדכאון והרגשתי שכל האנשים שונאים אותי .. וכל הגברים רק רוצים לנצל אותי מינית .גם עברתי תקיפה מינית מבן דוד שלי …. לא יודעת מה לעשות עם חיי כבר הרבה פעמים חשבתי על התאבדות אבל לא מסוגלת לעשות את זה .. אני רק רוצה אהבה וזוגיות ויציבות בחיי שמישהו יהיה לידי ! תעזרו לי!

תשובה:

שלום נטלי. סיפור החיים שלך מראה לי כמה כוח יש לך. אני מתרגש מכך שאת עדיין מחפשת אהבה וזוגיות… את כנראה משהו מיוחד…

נראה לי שזה הזמן – ממש עכשיו – לערב אנשים נוספים שאפשר לסמוך עליהם בענין… ברוך ה' במדינתנו יש מסגרות שנועדו לעזור בדיוק לנשים במצבך!

פני עכשיו ללשכה לשירותים חברתיים באזור מגורייך, לתחנה לבריאות הנפש באזור מגורייך, לעמותות לאמהות חד הוריות ולעמותה לנפגעות פגיעה מינית. יתכן שגם ארגון "יד לאחים" יוכל לכוון אותך למי לפנות.

שתפי חברות טובות ובני משפחה שאפשר לסמוך עליהם ושמעי לעצתם.

אל תהססי, נצלי את הרגע, פני עליהם ושקמי את חייך!!!

מאחל לך חודש אדר שמח "ונהפוך הוא"…

בהצלחה

מושון

שלום, קוראים לי מעיין (רווקה) ולאחרונה התחלתי לצאת עם גבר גרוש עם שלושה ילדים…
הסיפור הזה קצת יותר מסובך מהקשר הרגיל שמתחיל בין גבר לאישה- מכיוון שהכרתי דווקא את אחד הילדים שלו קודם.
באופן עצמאי, החלטתי לצאת לטיול מאורגן באחת ממדינות השכנות. ובין היתר, מדריך הטיול הגיע אלינו יחד עם בנו בן ה-10 (כיתה ה').
מכיוון שאני אשת חינוך, הבן שלו ישירות התחבר אלי! עוד לפני שהתחלתי בכלל לדבר עם המדריך….
מדובר בילד מקסים, אשר לאורך כל הטיול דיבר איתי, חיבק אותי- ובאזשהו שלב נראה לי אפילו, סוג של, התאהב בי.
הוא רצה מאוד שאני אהיה בחברתו, והחזיק לי את היד כל הזמן. ואני, בתור אשת חינוך, מאוד התחברתי אליו באופן טבעי!
יומיים לאחר תחילת הטיול, התחלתי להתחבר לאביו, מדריך הטיול, עד שהתחיל בנינו משהו.
בינתיים, עברו שבועיים מאז תום הטיול (הטיול היה כ-7 ימים)- כלומר עברו 3 שבועות מאז התחיל החיבור ביני לבין מדריך הטיול, ואנחנו  בזמן הזה המשכנו להיפגש והתקרבנו עוד ועוד.
שלשום הגענו להחלטה שאני פותחים במערכת זוגית לכל דבר, ואתמול הגעתי לאיזשהי הבנה שהבן שלו באמת באמת מאוהב בי (כשנסענו ביחד כל המשפחה שלו ואני למסעדה, הילד התעקש להחזיק לי את היד בצורה שהיא מאוד אוהבת).
היום, אני והבחור שלי, החלטנו שאנחנו חייבים להציף את הדברים מול הילד (ושאר הילדים בכלל) על מנת שזה לא יצור איזשהי ריחוק או אי הבנה.
אנחנו רוצים קודם כל לספר, כמובן, לילד בן ה-10 עלינו, ואחר כך לשאר הבנים.
כיצד ניתן לספר לילד שאני ואביו התחלנו במערכת זוגית? אנחנו מאוד מפחדים שזה יצור סוג של אשליה – "אבא גנב לי את החברה" או לחלופין "החברה הטובה שלי בגדה בי".

אנחנו נשמח לעצה כיצד לספר לילד שאנחנו ביחד.
המון תודה מראש!
מעיין

תשובהשלום מעין. השאלה לדעתי אינה כיצד לספר לילד לילד שאתם ביחד, אלא כיצד להעביר לילד את המסר שקשר רומנטי בין אשה בוגרת לילדון בן עשר אינו בר תוחלת…

הקשר בינך לילד הוא קשר בין מבוגר לילד, יתכן ותהיה בו אהבה רבה אבל כזאת שאינה רומנטית וודאי אינה מינית.. עצם זה שאת משתפת פעולה עם המחשבה "אבא גנב לי את החברה" או "החברה הטובה שלי בגדה בי" – צריכה בדיקה. קשר בין ילדון קטן לאשה בוגרת שהוא קשר רומנטי הוא קשר חולני. זה שהילד אולי התאהב בך זה דבר אחד, אבל מהצד שלך זה צריך להיות ברור וחד משמעי שהאהבה שלך אליו היא בתור "אשת חינוך" כמו שכתבת ולא בתור אשת איש… (אם אכן נתת לו סיבות אמיתיות לחשוב שאת מאוהבת בו – ואז הדבר צריך בדיקה וטיפול יותר מעמיק…)

אחרי שהנושא הזה ברור לך לחלוטין, את יכולה ממש לשמוח בשבילו – כי עכשיו תוכלי לממש אליו את אהבתך האימהית והוא יוכל להנות מקשר נעים ביניכם. אין לך צורך להתנצל או להסביר – להפך, עלייך לדעת שזאת בשורה טובה ונעימה עבורו. כמובן שיש צורך לשאול אותו בהמשך איך הוא מרגיש ומה עובר עליו ולהתייחס לכך…

לכן נראה לי שכדאי להזמין אותו לפעילות שהוא אוהב: טיול, מסעדה, בילוי וכיו"ב בליווי שניכם. להנות ביחד, ובשיאו לספר לו את הבשורה הטובה.

בהצלחה רבה!

מושון

שלום רב
אנחנו הורים לנערה בגיל ההתבגרות.
לאחרונה ביתינו מסתגרת בחדרה, בקושי יוצאת, וכשהיא יוצאת היא שרויה במרה שחורה ולא מוכנה לנדב לנו שום מידע. שאלתנו היא, כיצד נוכל לדעת האם זה מצב רוח נורמלי של בנות בגיל ההתבגרות או משהו חמור מזה חלילה? איך ניתן לדעת מתי לערב איש מקצוע? ואם הבת לא מסכימה לראות איש מקצוע- מה ניתן לעשות?
בתודה מראש
אמא מודאגת

תשובה:

שלום אמא,
אכן, גיל ההתבגרות מאופיין בשינויים במצבי הרוח הכוללים גם דכדוך. למעשה, 8-9% מכלל המתבגרים חווים דיכאון בגיל ההתבגרות.
ההסתגרות של ביתך, המרה השחורה שהיא נמצאת בה וההסתגרות הפנימית יכולים להיות תוצאה של גורמים רבים: אירוע שהתרחש בבית הספר, אירוע שהתרחש בקרב המשפחה, מריבה עם חברה טובה, פרידה מחבר או אהבה נכזבת כמו גם שינויים הורמונליים או חס וחלילה לקיחת חומרים פסיכואקטיביים.
על מנת לדעת אם מדובר באפיזודה הנכללת בטווח הנורמאלי, עליכם לאסוף עוד אינפורמציה: כיצד היא מתנהגת בבית הספר? האם חבריה, מוריה חשים בשינוי כלשהו בתפקוד, במצב הרוח, במוטיבציה ועוד. כיצד היא מתפקדת ב"תנועה" או בחוגים?
ושנית, רחוקים ככל שיהיו ילדים מהוריהם בגיל זה, הם זקוקים למישהו שישמע אותם. הטוב ביותר – אחד ההורים, אך אם זה בלתי ניתן כרגע, מצאו מבוגר אחר: דודה, שכנה, מורה, סבתא – אדם שאיתו היא מרגישה בנוח ותוכל לספר לו את אשר על ליבה. לתחושת הקשר ולידיעה של "אני לא לבד" יש כוח ריפוי אדיר.
לסיכום:
1. איספו עוד אינפורמציה מכל ה"סביבות" הרלוונטיות
2. עשו כל אשר אתם יכולים כהורים לחדש עמה את הקשר. ואם לא אתם, גייסו מבוגר אחר שיעשה זאת.
3. אחרי כל זה, תהיה לכם תמונה ברורה יותר של מצבה.
פעמים רבות ההתגייסות של ההורים למען ילדיהם מביאה לשינויים…
אם לאחר כל איסוף המידע וחידוש הקשר תחשבו כי היא זקוקה לאיש מקצוע והיא תסרב, כיתבו לי.
דאגתך ודאגת בעלך לילדתכם ראויה להערכה ומעידה על התגייסותכם לתפקידכם כהורים
בהצלחה
נעה

אני נורא היפוכונדרית!

זה מתבטא בכך שאני מדביקה לעצמי מחלות סופניות כמו סרטן וכו'.

אני תלמידת בית ספר חטיבה עליונה.

יש לי בעיה למשל בשיעורים או דיון כלשהו בכיתה אני מתביישת לפתוח את הפה שלי על כל שאלה שעולה לי או דעה, אני מתלבטת בתוך עצמי אם לשאול או לא, ומחליטה שלא כי אני מרגישה שפשוט לא יעניין אף אחד לשמוע לי או שפשוט לא יתייחסו.

אני אף פעם לא מצליחה להתגבר על ה"פחד" הזה להגיד את מה שבראש שלי מול אנשים (במקרה הזה אני מדברת על בית הספר שלי) שאני מכירה אבל אני לא חברה שלהם. אבל כשאני עם אנשים שהקשר שלי איתם ממש טוב ואני חברה ממש טובה אני מרגישה ממך ביטחון להגיד כל מה שעולה לי בראש.

זאת סיטואציה שממש מפריע לי  אני אשמח מאוד עזרה בלמצוא דרך להתגבר על הבעיה הזאת , תודה!

תשובה:

אני מכורה לאינטרנט בצורה נוראית. לא לפורנוגרפיה אבל כן לצאטים.
האם יש סיכוי להגמל מזה?? אני שם שנים…  מיואשת כבר מהניסיונות להפסיק ללא הצלחה…
סירבתי להצעת נישואים מכיוון שאני עדיין שם. לא מוכנה להתחתן ולהמשיך לצוטט שם.

אשמח לדעת אם יש מישהו שהיה מכור שנים באמת הצליח לצאת משם סופי ולא חזר. שיתן קצת תקווה.

תשובה:

שלום חני יקרה.

אני מכיר כאלו שהיו מכורים לתכנים לא ראויים באינטרנט ויצאו משם בגדול והיום חיים בשמחה ובשלמות.

בנוסף מפרסם את פנייתך באתר ומבקש תגובה של מי שמוכן לספר את סיפורו האישי ולתת לך תקוה.

בהצלחה רבה…

מושון

שלום,
בשבוע האחרון אני מרגישה גירוי מיני באיבר המין ללא כל קשר למה שאני עושה. אני גם מרגישה דופק , שם. מוזר ביותר. זה פשוט המצב וזה מאוד לא נעים , זה מוציא אותי משלוותי אינני נשואה . אני כרגע במחזור , אולי זה קשור.
האם מוכרת התופעה? יש דרך לטיפול?
תודה מחכה לעזרה
תשובה:
שלום לך,
נשמע לי שאת מתארת מצב נורמאלי לחלוטין אבל התיאור שאת מספקת אינו מספיק לשם מתן תשובה מהימנה.
בשביל להיות בטוחים ישנם פרטים בסיסיים נוספים החסרים להבנה ונשמע שכדאי לפנות בראש ובראשונה לבדיקה גניקולוגית אם לא עשית אחת כזאת לאחרונה.
עשי זאת בשמחה וללא חשש!!
במקרה הצורך את יכולה לשלוח לי מייל.

בהצלחה רבה!!!
מושון לוינגר.

היי לכם

אני נימצאת במצב נפשי ממש לא טוב ואין לי למי לפנות חיפשתי עזרה באינטרט ומצאתי אתכם לא יודעת אם אתם עוסקים בזה בכלל.

אני נשואה ואמא לילד אני בת 19 וחצי. תמיד הייתי שמחה ומאושרת והכי חשוב מרגישה אהובה.

היום אני מרגישה לא רצויה בשום מקום. כולי עצב וכאב עמוק. הרבה פעמים אני חושבת על להתאבד בשביל לעשות טובה לכולם כי אחרי הכול אני רק פוגעת ורבה עם כולם.

אשמח אם תעזרו לי אני כבר ממש נואשת.

תשובה:

אני בטוח שלא קל לך לחוש כולך עצב וכאב.

הפניה שלך לעזרה והיכולת שלך לשים לב למצבך ולנסות לצאת ממנו – מראה את הכוח שלך ואת עצמך האמיתי – וזה דבר ראוי לציון!

עלייך לזכור כי המחשבות והרגשות שלך אינם האמת המוחלטת אלא רק מצב נפש מסוים שאת רוצה להפטר ממנו, וכי אפשר לעשות זאת.

תוכלי לחוש שוב שמחה ומאושרת ולהרגיש שוב אהובה, במיוחד לאור העובדה שתמיד היית כזאת.

צריך לנסות לגלות מה מפריע לך להרגיש את הרגשות הטבעיים שלך ואיך להחזיר אותם אלייך…

אני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע על מנת שיעזור לך להחזיר אלייך את אשר הלך כרגע לאיבוד

אני מזמין אותך להתקשר אלי ונוכל לחשוב ביחד מה יכול לעזור לך כרגע ולתכנן הלאה את המשך חייך.

שלום . אני נטלי . חד הורית לילד בן חצי שנה .פניתי אליכם כי אני באמת בדכאון ומרגישה שכל ההחלטות שאני עושה שגויות . מרגישה שכל חיי זה נאחס גדול וכבר לא מאמינה שיש אלוהים ! אני בת 26 ולמדתי מקצוע שבכלל לא סובלת ולא השלמתי תתואר בסוף .. ועשיתי שירות לאומי גם חסר לי חודש מהשירות בגלל שהייתי חייבת ללמוד .. ואחרי זה הלכתי עם מוסלמי גרוש שיצא שהיה נרקומן אלים וקנאי ואובססיבי ברמות.. והנה הבאתי ממנו ילד ועזבתי אותו כשהייתי בהריון ממנו .. ופשוט הרס לי את החיים עוד יותר .. אני כל חיי הייתי בדכאון והרגשתי שכל האנשים שונאים אותי .. וכל הגברים רק רוצים לנצל אותי מינית .גם עברתי תקיפה מינית מבן דוד שלי …. לא יודעת מה לעשות עם חיי כבר הרבה פעמים חשבתי על התאבדות אבל לא מסוגלת לעשות את זה .. אני רק רוצה אהבה וזוגיות ויציבות בחיי שמישהו יהיה לידי ! תעזרו לי!

תשובה:

שלום נטלי. סיפור החיים שלך מראה לי כמה כוח יש לך. אני מתרגש מכך שאת עדיין מחפשת אהבה וזוגיות… את כנראה משהו מיוחד…

נראה לי שזה הזמן – ממש עכשיו – לערב אנשים נוספים שאפשר לסמוך עליהם בענין… ברוך ה' במדינתנו יש מסגרות שנועדו לעזור בדיוק לנשים במצבך!

פני עכשיו ללשכה לשירותים חברתיים באזור מגורייך, לתחנה לבריאות הנפש באזור מגורייך, לעמותות לאמהות חד הוריות ולעמותה לנפגעות פגיעה מינית. יתכן שגם ארגון "יד לאחים" יוכל לכוון אותך למי לפנות.

שתפי חברות טובות ובני משפחה שאפשר לסמוך עליהם ושמעי לעצתם.

אל תהססי, נצלי את הרגע, פני עליהם ושקמי את חייך!!!

מאחל לך חודש אדר שמח "ונהפוך הוא"…

בהצלחה

מושון

שלום..

אני בחורה בת 30 נשואה יש לי בעיה של פחדים וחרדות ..בעיה זו קיימת כבר מעל חצי שנה ..כל פעם שכואב לי משהו אני נכנסת ללחץ שמשהו רע יקרה לי מחפשת מידע באינטרנט והולכת לבדיקות ..זה פשוט מעייף..מרגישה שנהרסו לי החיים.. מאדם שמח ללא פחדים הפכתי לשבר כלי..קשה מאוד לחיות ככה..

יש לכם עצה בשבילי?

תשובה:

שלום שרית.

אני כותב לך עצה שכנראה תשמע לך מוזרה. ובכל אופן אם תעשי אותה ברצינות ובעקביות בלי לוותר וגם אם היא נראית לך מוזרה – יש סיכוי גבוה מאוד שתרגישי שיפור משמעותי מאוד כבר לאחר שלושה שבועות ללא טיפול נוסף. אבל כאמור את צריכה לקחת את זה מאוד ברצינות.

ובכן כך:

בחרי לעצמך שני זמנים (עדיף קבועים)  כל יום, שהם יהיו זמני הפחד, הלחץ והחרדה.

תכיני את עצמך לאותם זמנים כבר 10 דקות לפני כל זמן.

כאשר הזמנים מגיעים, עלייך לעזוב הכל ולהתרכז בפחד, בלחץ ובחרדה למשך עשר עד עשרים דקות. לדמיין התקפת כאבים ולהכנס ללחץ שמשהו רע יקרה לך. לדמיין תסריט גרוע ולהרגיש שבר כלי במשך כל הזמן הזה.

שימי לב – חשוב מאוד – גם אם קשה לך – לפחות עשר דקות את צריכה לעשות הכל כדי להכניס את עצמך לחרדה במשך הזמן הקצוב הזה.

אשמח שתעדכני אותנו עוד שלושה שבועות במה קורה איתך…

בהצלחה רבה!

מושון

שלום
אני בת 30 עובדת במקצוע תחרותי בעיקר מול נשים
אני מוצאת את עצמי בזעם אדיר כשאני נתקלת באנשים שנותנים לי הוראות, גם בעבודה מי שאינו המנהל הישיר שלי ומתיימר להגיד לי מה לעשות אני מוצאת את עצמי זועמת מבפנים ומפתחת טינה כלפי אותו בן אדם
גם במשפחה אם אחד מהאחים שלי מתחצף אליי או אומר לי מה לעשות , גם אם זה בצחוק יש לציין, אני מתעצבנת , מתחילה להתווכח ולצעוק ולהיפגע בצורה ישירה וכואבת.
עיקר הכאב מתבטא מול בעלי, כשאר אני מרגישה שהוא עושה החלטות זניחות בלעדיי או ללא התייעצות אני זועמת על זה ותוקפת אותו, הוא כואב מאוד בגלל זה, ואני עצובה שאני פוגעת בו אבל האגו שלי משאיר אותי כועסת ולא מוותרת. אני לא מבינה מה קורה לי ולמה.
אני מרגישה שזה מנהל אותי , ועוצר אותי גם מהתחברות לאנשים חדשים וגם להעמיק קשרים קיימים
אני מרגישה שאני עוצרת את עצמי בעיקר ואני לא יודעת איך לפתור את זה
אשמח לעזרה
תודה

תשובה:

שלום לי.

אני מניח שכאשר מישהו נותן לך הוראות או לא מתייעץ איתך את מפרשת את האמירה בצורה שאינה עניינית אלא מסיקה מכך מסקנה שמכעיסה אותך.

כנראה המסקנה היא משהו בכיוון "היא חושבת שאני נחותה ממנה", או "לא אכפת לו ממני והוא לא מחשיב את דעתי כי אני לא שווה בעיניו"… וכו'

הפירוש הזה מכעיס אותך וגורם לך להביע זעם אדיר.

טוב מאוד שאת מודעת לזה – זה הפתח לשינוי.

השאלה היא איך למדת לפרש אמירות תמימות כמו נתינת הוראות או החלטות זניחות בלעדייך כהצהרת עליונות עלייך?

משהו משפחתי? משהו שעברת בחייך?

צריך לנסות להבין למה המוח שלך התקבע על צורת הפרשנות הזו?

לאחר מכן ניתן בכל מיני שיטות שונות ןמשונות ללמד אותו את הפרשנות המועדפת עלייך.

בהצלחה רבה!

מושון

אני מרגישה כל הזמן בדידות ,רק שאני עם אנשים זה קצת יותר טוב ,הגברים שאני בוחרת לי הם גברים כנראה לא טובים בשבילי,כי אני מקבלת זלזול,חוסר אכפתיות .בתגובה לכל התסכול הזה אני שותה אלכוהול ,ובעזרתו שוכחת ,קמה בבוקר ומקבלת סטירת מציאות . אני גם קלה מידי ואני כבר לא יודעת אם אני באמת קלה או רק רוצה חום .בסוף אני "נדפקת" עם עצמי שוב לבד ! תכלס אני לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי ככל שאני נפגעת יותר אני הופכת לרגישה ונחסמת . ברגע שמגיע גבר באמת טוב הוא פשוט משעמם אותי ,כאילו באופן תת מודע שכזה אני רוצה שהפגע ,אאא וכמובן שאני רוצה אתגר אחרת אין מה לדבר ,גם בתחום הלימודים -אתגר ,תמיד אלך על תחום שאני לא טובה בוא כדי שיהיה לי מעניין יותר להצליח בוא .וכך זה מתבטא ועוד ועוד תחומים . אני לא מצליחה להחזיק עבודה לאורך זמן ,אפילו אם היא עבודה של מלצרות .אני מרגישה כאילו כל העולם זורק אותי כאילו אני פגומה !!! בבקשה אשמח לעזרה .

תשובה:

שלום מיכל
ההודעה שלך נוגעת ללב
נראה כי את מאוד מודעת למה שקורה לך:
שותה אלכוהול – כדי לשכוח את התסכול
קלה או קלה מדי – כדי לקבל חום
נפגעת יותר – ונחסמת יותר
נראה גם כי את מבדילה היטב בין "גבר באמת טוב" למשהו אחר. אך מנגנון מסוים בך משתעמם מן ה"טוב" הזה או אולי מפחד ממנו.
אם את מתלבטת בנקודות הבאות:
האם יש לי יכולת נוספת או אחרת להחזיק תסכול חוץ מאלכוהול?
האם אני מספיק שוה כדי לקבל חום אמיתי ולאורך זמן?
האם יש לי יכולת להגיע למערכות יחסים עם הפגיעות שלי ללא חסימה?
האם יש לי יכולת להתרגש משגרה? –
איש מקצוע יוכל לעזור לך למצוא בתוכך את הכוחות ולהתגבר על החלקים החוסמים ולצרף את המודעות להחלטה ולמעשה.

בהצלחה רבה
מושונעה

שלום קצת קשה לי להסביר אבל עברתי מלא דברים,והיום נורא קשה לי להכיר ילדים בגילי אני די מפחדת שאני רואה אותם אני מרגישה לבד אני לא יודעת מה לעשות?תודה

תשובה:

שלום רינה.

קשה לי לענות על שאלה כללית כזאת.
באופן כללי אני מאמין שלכולם יש פחדים ברמה כזאת או אחרת, ולכולם יש כוחות כנגדם!!
לפעמים צריך עזרה ממישהו כדי לאפשר לנו לראות כמה הכוחות שלנו חזקים וכמה הפחדים כבר לא רלוונטיים.
זה מאוד תלוי באופי הפחדים שיש לך, במה הם אומרים לך ובאיך הם משפיעים עליך.
אם תפרטי יותר אולי אוכל להתייחס יותר במדויק.
ובכלל בת כמה את וכמה מילים כלליות על עצמך.
מוזמנת לכתוב לי גם במייל.
המון הצלחה וכוח!
מושון

שלום. אימי נפטרה לפני שבוע לאחר מחלות כרוניות רבות ואשפוזים ממושכים אשר הוכנעו עקב תסחיף ריאה שלא התגלה בזמן. זאת נוסף לפטירת אבי לפני שנה וחודשיים מאותן מחלות ורקע זהה. את מותו קיבלנו מאוד קשה ועצוב ובמשך כל השנה סחבנו את האבל. בעודינו מתאוששים מעט אמא נפטרה רק שאיני עצובה מאד איני בוכה וכמעט איני חושבת עליה. העניין קצת מוזר לי ואף מצער אותי שכך. אני בת הזקונים מבין שבעה והייתי מאד מחוברת אליה ומבקרת המון עם ילדיי. אשמח לדעת מהו ההסבר מהו ההסבר לכך שאיני מצליחה להתאבל שכן אני מרגישה כי הדבר גורם לריחוקה מליבי וממחשבותיי. תודה.

תשובה:

גלי יקרה
ראשית, אנו מאוד משתתפים בצערך על מות הורייך.
שאלה טובה את שואלת. איך יכול להיות שאדם כ"כ קרוב אלי, שהייתי מחוברת אליו כ"כ הולך מעולמי ואני איני מגיבה כפי שאני "מצפה" מעצמי להגיב בזמן אבל?
לשאלה זו יכולות להיות מספר תשובות. אתן לך שתיים מהן, האחת כללית, והשניה קשורה למצבך המיוחד:
ראשית, בזמן אובדן ואבל – כל התנהגות נחשבת התנהגות נורמאלית, ובהתאמה, כל התמודדות נחשבת התמודדות לגיטימית. צורת ההתמודדות איננה מעידה כהוא זה על עומק האובדן, על הקשר עם הנפטר או הנפטרת. אין בין אלו ובין דרך ההתמודדות שום קשר. הגוף, המוח, והלב שלנו בוחרים את דרך ההתמודדות מבלי לשאול אותנו מהי הדרך שהכי מתאימה לנו באותו רגע נתון. לכן, העובדה שאינך בוכה כעת – שבוע לאחר פטירתה, לא אומר שאת לא מתאבלת. זה אומר שאת נמצאת במצב בו כעת הבכי הוא לא דרך ההתאבלות שלך.
שנית, את נמצאת בסיומה של שנת אבל שאת מתארת אותה כעמוסה ריגשית, קשה, ועצובה. עדיין לא התאוששתם ממכה אחת והנה באה עליכם מכה שניה. יתכן ואתם במצב אותו מתאר השיר "כבר יבשו עיננו מדמעות".
שבוע לאחר פטירה הוא זמן קצר מאוד להכריע על ריחוק מלב ומחשבות. וגם אם כך בחר בשבילך מוחך להתמודד – אל תנסי בכוח לשנות זאת.
ההתמודדות עם אובדן אימך לא יסתיים השבוע, וגם לא בעוד חודש או שנה….. זה אובדן שילווה אותך בכל צומת מרכזית של חייך, בהתבוננות שלך בחיי ילדיך הגדלים אשר אימך ואביך אינם נמצאים שם. בהחלטות חשובות שתרצי לעשות, בשמחות משפחתיות, בחגים, ועוד ועוד.
אל תהיי קשה עם עצמך כעת. זה הזמן לסלחנות עצמית.
לא סתם במנהגי האבלות היהודים האבל על הורים הוא החמור ביותר ונמשך שנה שלמה…
לצערינו – המוות הוא הקבוע היחיד במשוואה זו – יש לך עוד חיים שלמים להתאבל וההתמודדות עם האובדן תחליף ותשנה צבעים וצורות – והכל נורמאלי. והכל טבעי.
מקווה שזה מתיישב על ליבך.

נעה

איך להרגיע אבא כועס ? לפעמים אבא שלי כועס עליי על דברים שאי אפשר כבר לתקן. איך אפשר להרגיע אותו ?
נ.ב: זה לא האימל האמיתי שלי .. אשמח לקבל תגובה באתר הזה.

תשובה:

שלום לך בר.
קשה לי לענות בצורה מדוייקת על שאלה כללית כל כך.
ובכל אופן, אענה לפי מה שנשמע לי מדבריך הקצרים.
נראה לי שלפעמים דווקא נסיון "להרגיע" עשוי לגרום לכעס להתגבר.
כאשר אדם כועס ומנסים להרגיע אותו, הוא עשוי לחוש שלא מתייחסים ברצינות לכעס שלו וזה עשוי להכעיס יותר.
אם אבא כועס על דברים שאי-אפשר לתקן יותר (ובהנחה שהיית רוצה לתקן דברים אלו)
חשוב פשוט לשמוע ולהקשיב לכל דבריו.
להרגיש להבין את הכעס שלו (גם אם אינך מסכים לתוכן) ולהקשיב לרגש שנמצא מתחת לכעס
למשל אכזבה, בדידות, יאוש, עצב וכו'
נראה לי שגישה כזאת שמכילה את הכעס ולא מנסה להרגיע אותו, עשויה לשנות במשהו את התמונה.
בהצלחה
מושון

שלום קודם כל זה לא האימייל האמיתי שלי אם אפשר לקבל תשובה פה באתר בתגובה אני אודה לכם מאד.
אני, אפשר לומר, די סובל מהעובדה שאני מתבייש לפתוח את הפה מול יותר מ4-5 אנשים שנמצאים מולי לא משנה באיזה נושא מדברים

הלב דופק מאד מהר ואני מזיע ונהיה אדום…

מה אפשר לעשות?
תודה מראש

תשובה:

תראה,
זה קצת לא מקצועי לענות על זה במייל
בכל אופן, אתן לך כיוון שאולי יעזור:
נסה לדבר לפני 3 אנשים
אחרי שתצליח נסה להעלות באופן הדרגתי את הקושי –
נסה לנאום את אותו נאום לפני שלושה אנשים וילדה
אח"כ לפני ארבעה אנשים
אח"כ לפני ארבעה אנשים וילדה
אח"כ לפני חמישה אנשים
אח"כ לפני חמישה אנשים וילדה
כל יום העלה את סף הקושי באופן הדרגתי
עד שתגיע למספר שמניח את הדעת
כתוב לי מה דעתך ואיך זה הולך
בהצלחה
מושון