טיפול, יעוץ וסדנאות בגישה מקורית וחמה

פסיכולוגיה ביהדות – שמחת ילדות/ חלק א'

שאלון שמחת ילדות הוא אחד השאלונים המרגשים ביותר בעיני בתכנית "פסיכולוגיה ביהדות", ובסדנאות שאנו מעבירים.

השאלונים מבוססים על מושגים שונים הנלמדים בסדנאות בעבודה קבוצתית מעמיקה.

ניתן לראותו באתר של ד"ר יאיר כספי.

 

פעמים רבות אנו כהורים, או כמטופלים נדרשים לטעויות שעשו הורינו, או לטעויות שלנו כהורים.

אנו אוהבים ומרותקים כאשר אנו "מלקים" את עצמינו כהורים או "מלקים" את הורינו על מעשיהם…

שאלון שמחת ילדות עושה את ההיפך הגמור. הוא מספק לנו הצצה לרגעים המשמחים בילדותינו, לדברים הנכונים שהורינו או מבוגרים אחרים משמעותיים עשו בחיינו ולהשפעה של דברים אלו על חיינו בהווה.

 

הנה לפניכם אחד משאלוני שמחת הילדות שלי.  השאלון הזה מרגש אותי בכל פעם מחדש והוא רלוונטי לחופש הגדול שעומד לקראת סיומו:

 בשנות ילדותי, היו לאבי  ז"ל כשבועיים חופש מעבודתו. לא היינו משפחה שיוצאת לטיולי קמפינג, מלונות ובוודאי שלא לחו"ל.

אבי, אהב מאוד את הים. עבורו הליכה לים היתה מקום להרגעות ומחשבה. באותם שבועיים של חופש, היינו נוסעים אני, רק אני ואבי בכל יום לים. מאחר שאנחנו משפחה של ג'ינג'ים, היינו יוצאים בשש וחצי בבוקר וחוזרים בסביבות תשע. היו אלו שעות קסומות עבורי. היינו מגיעים לים שקט, כמעט ללא אנשים, היינו נמצאים יחד, ובאיזשהו שלב אבי היה יוצא לשחיה קצרה ואני הייתי מחכה לו בחוף.  (כל זה היה כשהיינו מדינה תמימה יותר…)

חלק א' של השאלון:  חסד שעשו עמך

החסד שעשה עימי אבי היה כפול. ראשית,  הוא לקח אותי לבד, אף על פי שאנו חמישה אחים,  ובכך גרם לי להרגיש אהובה ומיוחדת.  שנית, הוא לקח אותי איתו למקום שהיה חופש עבורו. יום יום, לא ויתר על נוכחותי אפילו ליום אחד ולמעשה הפך אותי לשותפה לרגעיו הפרטיים והיפים.

הרצונות שלי שנענו הוא להיות קרובה לאבי, להרגיש חופש בעצמי, להיות בים, ורצון שיתנו לי תשומת לב אישית.

המעשה הנכון שעשה אבי – המצוה שלו כאב היתה להשקיע בעצמו כדי שיוכל לחזור לאחר החופש לעבודה בכוחות מחודשים, אך גם להשקיע בי כילדתו המצפה לחופש הזה שלו, כפי שהוא עצמו מצפה לו.

ובכך שהצליח לשלב בין השניים הוא למעשה עמד בנסיון. הנסיון של השילוב הכל כך קשה לפעמים בין הצורך שלו כאדם  לבין תפקידיו כהורה. לפעמים שני הדברים האלו מתנגשים ואז אנשים מוותרים על אחד מהם. אבא שלי הצליח לשלב ביניהם. והשמחה הזו שלי, היתה גם שמחתו.

נקודת ההנחה היא, שכאשר אנשים עומדים בנסיון, הם נפרדים מאיזושהי עבודת אלילים – תפיסה מוטעית.

עבודת האלילים שאבי לא היה שותף לה היא "עבודת הילד". הילד המרכז העולם. אם יש לי חופש, הכל צריך להיות למען הילד. אני מבטל את עצמי בפני ילדי.  עבודת אלילים נוספת שאבי נפרד ממנה והיא כמובן ההיפך הגמור היא "עבודת העצמי" – אני לפני כולם. לפני ילדי, לפני בן זוגי, וכו'.

אבי ז"ל, עמד בנסיונות דומים כאלו. הוא ידע לשלב בין הצורך שלו והרצונות שלו לבין הרצונות והצורך שלי. הוא ידע את תפקידו כאב וידע לשמור על כוחותיו כאדם.

ומה אני קיבלתי מאלוהים באותה שמחה? קיבלתי את התחושה שאני אהובה ומיוחדת אך גם קיבלתי את התחושה שאלוהים נמצא איתי באותם רגעים שאבי היה בים. ישבתי שם על החוף, מתבוננת באבי, והרגשתי עטופה ואהובה. על החול, מול הים – (אלוה- ים). מצד אחד, כל כך קטנה מול הגודל העצום הזה של הים, מצד שני כל כך עטופה ושמורה. נדמה שחווית הילדות הזו, שאיני לבד, גם כאשר למעשה הייתי לבדי, זרעה בי זרעים ליכולת התמודדות בעתיד.

שני החלקים האחרים של השאלון: חסד שאני למדתי לעשות, וכיצד אני יכולה ללמוד לעתיד, יפורסמו בקרוב.

 נעה

 

2 Responses to פסיכולוגיה ביהדות – שמחת ילדות/ חלק א'

להגיב על נועה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזמנת הרצאה או סדנה
פירוט על הרצאות וסדנאות "הפשר שבקשר" המתאימות להורים, לזוגות, לרווקים, למורים, לעובדי ארגון למנהלים ולמי שחפץ להעמיק בנושאים שונים.  המשך
צרו קשר

שם פרטי (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

תוכן

CAPTCHA

captcha

כתובתנו
mooshon@pesherkesher.com
מושון: 0528-990-692
נעה: 0527-906-083