ניתוק וחיבור בתסמונת פוסט-טראומתית (PTSD)
אחת הבעיות המרכזיות של הסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית (PTSD) היא הקושי בהתחברות ואף יותר מזה – צורך חוזר ונשנה בניתוק.
הניתוק של הסובלים מהתסמונת יכול להתבטא באופנים שונים כניתוק מאחרים ומהסביבה, אך למעשה הניתוק המרכזי של הסובלים הוא מעצמם! הניתוק עשוי להתבטא אפילו בתחושת ניתוק ממשי מהגוף הפיזי! בכל תסמונת פוסט-טראומטית יש ניתוק מחלקים מסוימים בנפש.
הצורך בניתוק מהעצמי ומאחרים הוא למעשה מנגנון הגנה השומר על הגוף והנפש מפני פגיעה מדומיינת נוספת. וכך נוצר מעגל של תקיעות ופגיעות, בו הנפגע דוחה את העזרה שמוצעת לו וכך עם הזמן מוצעת לו פחות ופחות עזרה, והוא נותר יותר ויותר מנותק ומצבו מחמיר וחוזר חלילה.
שיטות טיפול פסיכולוגיות מסורתיות טוענות כי המרפא לטראומה נמצא בחזרה לעבר (רגרסיה) ובחוויה חוזרת של הטראומה באופן שמאפשר עיבוד נפשי תקין של החוויה. שתי בעיות מרכזיות שמדווחות בשיטה זו הן: 1. טיפול מסורתי עשוי לקחת הרבה מאוד זמן. 2. ישנה סכנה של רה-טראומטיזציה בעקבות הטיפול – כלומר, בעקבות ההתמקדות בטראומה הלא-מעובדת ניתן לחוות שוב טראומה.
מחקרים חדשים מצביעים על כך שניתן לרפא טראומה לא רק בהתמקדות בעבר אלא מתוך התמקדות בהווה! לא רק העבר משפיע על ההווה, אלא אף ההווה משפיע על העבר! כלומר, הריפוי של הטראומה בהווה מאפשר במוח יכולת התבוננות מחודשת על העבר – בעוצמה רגשית אחרת ועם תובנות שונות – כך שהעבר נראה למעשה שונה!
כאמור, התגובה הטבעית לטראומה היא הדיפה או בריחה מהסובב, אפילו מהדברים שעשויים להוות מרפא. בנוסף לכך ישנה הדיפה או בריחה מחלקים של נפש הנפגע עצמה, כדי להמנע ממגע עם רגשות, תחושות וחוויות שהנפש לא מעוניינת לעכל. כאשר התגובה הזאת נמשכת זמן רב מידי, יש צורך בשינוי!
אם אתה סובל מתסמונת פוסט-טראומטית ומעוניין בשינוי, או מעוניין לעזור לאחרים, יתכן והדברים הבאים נכתבו גם בשבילך.
בספרו של ביל אוהנלון, "Quick Steps to Resolving Trauma", מפרט ביל דרכים שונות בהן אנשים יוכלו לחבר את אשר התנתק ובכך למעשה לפעול לריפוי הטראומה.
ביל חילק את האזורים בהם אנשים התנתקו מעצמם, ואת אזורי החיבור מחדש לשלוש מרכזיות:
1. אישי – ניתוק פנימי מתחושת ה"עצמי" או מהגוף – ודרכים להתחבר אליו בחזרה.
2. בינאישי – ניתוק מהחברה: מחברים אינטימיים ומקהילה – ודרכים להתחבר אליה בחזרה.
3. מעבר לאנשים – ניתוק מכל מה שאפשר להתחבר אליו שאינו אנושי (כמו טבע, אומנות, משמעות וכו') – ודרכים להתחבר שוב למקומות אלו.
האזור האישי הנפשי: כולל ניתוק מתחושת עצמי, מרגשות ותחושות, מידע ונסיון חיים.
פעולות שעשויות לעזור להתחבר לאזור האישי הנפשי:
- מדיטציה
- כתיבת יומן אישי
- טיולים ללא אנשים נוספים
- קריאה
- דמיון מודרך
- ספרי עזרה עצמית
האזור האישי הגופני: כולל ניתוק מחוויות גופניות מסוימות, מחלק מהחושים, עד כדי תחושת ניכור מלאה לגוף.
דוגמאות לפעולות שעשויות לעזור להתחבר לאזור האישי הגופני:
- התעמלות
- אימוני הרפיה ושחרור
- אכילה איטית מודעת
- אימון למודעות חושית
- יחסי-מין בטוחים ומהנים
- מסאג'
האזור הבין-אישי: כולל תחושת ניכור מידידים, חברים ואפילו בעלי חיים.
דוגמאות לפעולות שעשויות לעזור להתחבר לאזור הבין-אישי:
- השקעה בחיית מחמד.
- רכיבה על סוסים
- התנדבות ועזרה לנזקקים
- חידוש קשר עם חבר טוב.
האזור הקבוצתי וקהילתי: כולל ניתוק מהחברה באופן כללי
דוגמאות לפעולות שעשויות לעזור להתחבר לאזור הקבוצתי וקהילתי:
- הצטרפות לקהילה התנדבותית.
- הצטרפות לקבוצת תמיכה.
- הצטרפות לישיבות בנושאים שונים
- הצטרפות לפעילות משפחתיות
אזור הניתוק מהטבע, מאומנות וממשמעות: כולל ניתוק מכל מה שמעבר לאנשים.
דוגמאות לפעולות שעשויות לעזור להתחבר לאזורים אלו:
טבע:
- הליכה בחוץ
- הליכה לים
- יציאה לטיול
- ביקור בפארק
- רכיבה על אופניים
אומנות:
- קריאה
- ציור
- ריקוד
- כתיבה
- פיסול
- שירה
- סרטים
- מוזיקה
משמעות:
- התנדבות
- כתיבת יומן וכתיבת החוויה הטראומתית
- ביסוס קרן עזרה לנפגעי טראומה דומה
- קריאת חומר רוחני
- מציאת משמעות לסבל
- מציאת משמעות לחיים
המחקרים מדווחים על שיפור משמעותי במצבם הנפשי של סובלים מ-PTSD שקמו ומצאו לעצמם נתיב מחודש לחיבור.
אם גם אתה סובל, למרות חוסר החשק ההתחלתי, בחר לך נתיב שתוכל להתמיד בו לתקופת מה ובטוחני שתשמח מאוד בתוצאות!!!
אל תמתין, פעל עכשיו להתחלת נתיב לשינוי!
בהצלחה רבה,
כתיבת תגובה