נטלי – האם הציפיה שלי מהחבר מוגזמת?
אני בת 21 ונמצאת במערכת יחסים מדהימה כבר שלוש שנים.
כבר כמה זמן אני מרגישה שיש לנו קצר בתקשורת. הדבר גורם לתחושת ריחוק שלי בעיקר ממנו.
ניסינו לדבר על זה שנהיה יותר קשובים אבל אני באמת מרגישה חוסר הבנה. הקצר הגיע לשיא לפני חודש כשהייתי בתקופה ממש קשה ונכנסתי לדיכאון עמוק, ובן הזוג שלי לא ידע כיצד לעודד אותי – הוא שתק וביקש "תגידי לי מה לעשות". פתאום הבנתי שבמשך שלוש שנים כל פעם שהייתי עצובה וזקוקה למישהו שירים ויעודד אותי זה לא היה החבר… שכל פעם הגשתי לו"ספר הוראות" מה לעשות איתי ואיך לפנות אליי.
לפני חודש,שהבנתי שהבנאדם הקרוב אליי ביותר לא נמצא עימי ברגעים האמיתיים שאני זקוקה לו ממש כעסתי, אמרתי לו שאין לי יד להביא לו הפעם. מאז המצב כזה, ריחוק רב וחוסר געגוע מצידי. החבר מנסה לפצות על הריחוק בדברים פיזיים או חיבוקים ונשיקות…
אני יודעת שהוא מנסה, ורוצה ולא מצליח.
השאלה שלי האם הציפיות שלי שבן הזוג שלי "יידע מה לעשות איתי" אחרי שלוש שנים של זוגיות כשאני עצובה?
ולא ישתוק מולי… וישאל מה לעשות כי הוא לא יודע.
האם אני מגזימה?
מערכת היחסים הזו ממש חשובה לי, וכל פעם שאני לא עונה או מדברת כך אני יודעת שזה פוגע בו… אבל באמת שאינני מצליחה אחרת.
כל עצה תסייע,
תודה.
נטלי
תשובה:
שלום לך נטלי יקרה.
מכיון שאת יודעת שהחבר שלך מנסה ורוצה ולא מצליח, נשמע לי שהענין הוא שקשה לחבר שלך לפנות אלייך כשאת בדיכאון בצורה שאת מבקשת.
כלומר, זה לא שהחבר לא יודע מה לעשות כשאת בדיכאון, אלא שהמצב של הדיכאון שלך מאיים עליו ואז הוא נמצא במצב של חוסר אונים ואז קשה לו לעשות את הדברים, בעוד לך הם נראים פשוטים וטריוויאליים.
הציפיה שבן הזוג שלנו "ידע מה לעשות איתנו" היא כנראה ציפיה משותפת לרוב הזוגות. הציפיה כנראה קשורה לכך שבכולנו קיים עדיין הילד הקטן שצריך לדעת שכאשר הוא בוכה אמא מיד יודעת מה הוא צריך ונחלצת לעזרתו.
למרות זאת, האמירה ש"אם הוא אוהב אותי הוא ידע מה לעשות איתי, ואם אני צריכה לומר לו או ללמד אותו את זה – סימן שהוא לא אוהב אותי מספיק" – אינה נכונה!
נכון שתינוק צריך לצפות שאמא תדע מה לעשות כדי להרגיע אותו, אבל בתור בני זוג אנשים בוגרים אנחנו צריכים לדעת שהעולמות שלנו שונים וכל אחד מאיתנו צריך דבר אחר!
למשל, אם בן-זוגך אוהב שמתרחקים ממנו כשהוא מדוכא, ואילו את אוהבת שמתקרבים אלייך ומתעניינים בך כשאת מדוכאת – יכול להיות שיהיה קשה לחברך ללמוד את המיומנות הזאת. יתרה מזו, אם המשמעות של דיכאון אצל חברך היא דבר נורא ובלתי נסבל (למשל), ואצלך המשמעות היא תקופה מעצבנת שצריך לעבור אותה – חברך יצטרך ללמוד להתגבר על הפחד שלו מדיכאון כדי לעזור לך לצאת מהדיכאון שלך.
יוצא מכאן כי אפשר להבין את התנהגותו של בן זוגך, וכיון את יודעת שהוא רוצה אותך ואכפת לו ממך – ההתנהגות לא נובעת מזלזול אלא מדינמיקה זוגית מובנת והגיונית.
לכן לדעתי, את צריכה לשנות את הציפיות שלך ולדעת כי זה האופי של חברך ועשוי לקחת לו זמן לפנות אלייך במצבים מסויימים דווקא בצורה המסויימת שאת רוצה ולפי "ספר ההוראות" שאת נותנת לו.
בנוסף לכך לדעתי חשוב:
1. לדעת שאת לא חייבת לחיות איתו לנצח. אם את רוצה בו – קבלי אותו כמו שהוא ודעי שאחת מנקודות הקושי שלך איתו תהיה ההתנהגות שלו כאשר את מדוכאת. מותר לך לעזוב אותו בגלל זה, אבל אם את בוחרת להשאר איתו – קבלי אותו כמו שהוא!
2. חשוב שתהיה תקשורת טובה. כלומר חשוב שכאשר התקופה של הדיכאון עוברת, יהיה נסיון אמיתי לשמוע, לכבד ולהבין אחד את עולמו של השני. להבין את מקור התסכול שלך ממנו כשאת בדיכאון, ולהבין את הקושי שלו לפעול לפי הצורך שלך כאשר את הדיכאון. שיחה כזו, גם אם לא תשנה באופן מעשי מוחלט ומיידי את המצב, עשויה לגרום לכם להרגיש הקלה משמעותית לגביו.
בהצלחה רבה!!!
מושון