זעם אדיר כלפי נותני הוראות – לי

שלום
אני בת 30 עובדת במקצוע תחרותי בעיקר מול נשים
אני מוצאת את עצמי בזעם אדיר כשאני נתקלת באנשים שנותנים לי הוראות, גם בעבודה מי שאינו המנהל הישיר שלי ומתיימר להגיד לי מה לעשות אני מוצאת את עצמי זועמת מבפנים ומפתחת טינה כלפי אותו בן אדם
גם במשפחה אם אחד מהאחים שלי מתחצף אליי או אומר לי מה לעשות , גם אם זה בצחוק יש לציין, אני מתעצבנת , מתחילה להתווכח ולצעוק ולהיפגע בצורה ישירה וכואבת.
עיקר הכאב מתבטא מול בעלי, כשאר אני מרגישה שהוא עושה החלטות זניחות בלעדיי או ללא התייעצות אני זועמת על זה ותוקפת אותו, הוא כואב מאוד בגלל זה, ואני עצובה שאני פוגעת בו אבל האגו שלי משאיר אותי כועסת ולא מוותרת. אני לא מבינה מה קורה לי ולמה.
אני מרגישה שזה מנהל אותי , ועוצר אותי גם מהתחברות לאנשים חדשים וגם להעמיק קשרים קיימים
אני מרגישה שאני עוצרת את עצמי בעיקר ואני לא יודעת איך לפתור את זה
אשמח לעזרה
תודה

 

תשובה:

שלום לי.

אני מניח שכאשר מישהו נותן לך הוראות או לא מתייעץ איתך את מפרשת את האמירה בצורה שאינה עניינית אלא מסיקה מכך מסקנה שמכעיסה אותך.

כנראה המסקנה היא משהו בכיוון "היא חושבת שאני נחותה ממנה", או "לא אכפת לו ממני והוא לא מחשיב את דעתי כי אני לא שווה בעיניו"… וכו'

הפירוש הזה מכעיס אותך וגורם לך להביע זעם אדיר.

טוב מאוד שאת מודעת לזה – זה הפתח לשינוי.

השאלה היא איך למדת לפרש אמירות תמימות כמו נתינת הוראות או החלטות זניחות בלעדייך כהצהרת עליונות עלייך?

משהו משפחתי? משהו שעברת בחייך?

צריך לנסות להבין למה המוח שלך התקבע על צורת הפרשנות הזו?

לאחר מכן ניתן בכל מיני שיטות שונות ןמשונות ללמד אותו את הפרשנות המועדפת עלייך.

 

בהצלחה רבה!

מושון

Posted in: אישי