זמן מצפה

אז חזרנו אמש ממצפה רמון. התכנסות משפחתית אצל משפחתה של אחותה של נעה.

ושם פגשנו את קרני השמש היוקדת, את שתיקת המדבר ואת גודל המרחב – דברים שמשפיעים כנראה על נפש האדם.

"זמן מצפה" הוא כנראה לא זמן "גוש דן".

כשכל-כך חם, אי אפשר לעשות הרבה דברים. ממעטים בפעילות – מה שנותן משמעות רבה לפעילות אותה עושים בכל-זאת, ולכן מה שעושים הופך להיות משמעותי.

רבות מעסיקות אותי שאלות הקשורות לזמן:

מה עושה רגעים מסוימים למשמעותיים ורגעים אחרים שנעשה בהם כמעט אותו דבר – לשגרתיים?

מהנסיון שלנו מהסדנאות, אנו רואים שכאשר אנו מקדישים את "כל הזמן שבעולם" למי שאנו משוחחים איתו, פעמים רבות השיחה מתקצרת…

כשמישהו מרגיש, שאתה לגמרי איתו, ומוכן לשמוע אותו במאה אחוז, פעמים רבות הוא מרגיש צורך לדבר פחות…

כיון שכל דבריו נשמעים, לא צריך להבהיר את הנקודה שוב ושוב. לכל משפט יש את תשומת הלב הראויה, מה שיכול לגרום לשיחה קצרה ביותר להיות משמעותית ומחדשת.

מיומנויות שיחה שכאלה, מבוססות על טכניקת "הדיאלוג המכוונן" שבשיטת אימאגו, נלמדות בסדנאות שלנו, ומהוות בעינינו בשורה.

דיאלוג דרך קשר שאינו אמצעי, הפונה לנקודה הפנימית של המשתתפים בו, יכול לגעת בפשר שבקשר…

מושון