השאלות המטפלות

בפוסט קודם תארתי בקצרה את השפעת הפוסטמודרניזם על הטיפול הנרטיבי.

כעת ברצוני להתייחס מעט לצורת הטיפול:

בהמשך לגישה  הפוסטמודרניסטית הטוענת כי אין שום מציאות אובייקטיבית שניתן להיות מומחה בה, והקליינט מומחה בסיפור הפרטי שלו,

נשאלת השאלה – כיצד בכלל המטפל יכול לומר אמירה כלשהי במהלך הטיפול??? הוא הרי אינו בר-סמכא לשום דבר!!

התשובה לכך בעיני היא מהפכנית:

המטפל לא אומר דבר. הוא "רק" שואל שאלות.

הגישה הנרטיבית רואה בשאלת השאלות התערבות טיפולית.

מטפל נרטיבי לעולם לא יאמר משפט כמו "עברת חיים קשים או טראומה קשה ואתה סובל מסימפטונים כאלו וכאלו וכדי להרפא עליך לעבור תהליך טיפולי כזה וכזה שלוקח לפחות כך-וכך פגישות…"

אמירות מסוג זה שמות את המטפל במרכז – הוא היודע, המבין ובר הסמכא.

לעומת זאת מטפל נרטיבי ישאל שאלות מתעניינות.

השאלות הנרטיביות יפתחו פתח לסיפור חדש להופיע מתוך הקושי.

סיפור שמתאר את המציאות עם הרבה יותר כוחות, תקוה ושמחת חיים,

וכשהסיפור משתנה — הכל משתנה…

דוגמא לשאלות נרטיביות בסיסיות ניתן לראות כאן.

שתהיה לכולנו שנה של סיפורים נפלאים על המציאות

מושון