פסיכולוגיה ביהדות- שמחת ילדות/חלק ב'

הרשומה הקודמת היתה החלק הראשון של שאלון "שמחת הילדות", בה סיפרתי על החסד שעשה איתי אבי בתקופת ילדותי.

בחלק זה, אבדוק כיצד אותה שמחה ודעת אלוהים שהופיעה בעקבותיה, הופיעה ועזרה לי בפרקים אחרים של חיי.

גם בחלק זה, נמצאים המושגים השונים שנלמדים ונחווים לעומק בסדנאות פסיכולוגיה ביהדות:

הרצון והבקשה שידעתי לבקש במהלך כל חיי הוא הרצון למילוי כוחות ומצברים. גם כיום, כאשר אני עובדת ואמא לשישה, אני יודעת כי כדי להיות אמא טובה יותר ועובדת מסורה ומקצועית יותר, עלי לפנות זמן לעצמי. אני יודעת לדרוש זאת מעצמי, ולבקש מהסובבים אותי – בעיקר ממושון בעלי – לאפשר לי את הזמן הזה.

החסד שידעתי להכיר בחיי הוא חסד עצום ומתנה גדולה בשבילי וזוהי הידיעה הברורה שאיני לבד. שיש בורא ליקום הזה שנמצא ו"מלווה" אותי לכל מקום. לא רק לים. זוהי הודיה עצומה עבורי מאחר שהיא מאפשרת לי תחושה של עוגן וביטחון שאינו תלוי דוקא באדם זה או אחר. 

הורינו מהווים את המתווכים בינינו לבין אלוהים בשנתינו הראשונות. ילד מסתכל באביו או באמו ולומד על העולם. אין זה משנה אם מדובר באדם דתי או לא. כי עבור כל ילד,ההורים  הם הדבר הגדול, החכם, המושלם וכדו' ובכך הם מתווכי הבורא. אבי, נתן לי מתנה גדולה, ידיעת הבורא דרך הים הגדול, ותחושה מגיל מאוד צעיר שיש אדון לעולם הזה, שבזכותו הוא יכול להשאיר אותי לבד וללכת לשחות ואני לא ארגיש בודדה.

הידיעה הזאת, עזרה לי מאוד בנסיונות חיי השונים ובעיקר בשניים מהם: האחד, בהתמודדות עם מחלת הסרטן של אבי, והשני, בהתמודדות עם מותו.  גם בתוך האבל, והצער העמוק על לכתו, גם בתוך תחושת החסרון שלו אותו אני חסרה עד היום, אין בי תחושת בדידות ולו לרגע אחד.

ומה בעקבות מה שקיבלתי אני עשיתי נכון? אילו חסדים ומצוות עשיתי עם אחרים?

השמחה הזאת אפשרה לי בעיקר לראות כי ניתן לשלב בין דברים שונים בחיי וכי יש מקום לצרכים שלי, של ילדי ושל בעלי: טיול עם כל הילדים יכול להכיל בתוכו רגעים שהם רק שלי, אני מסוגלת להצטרף לריקודי הילדים בסלון ולהתמלא בעזרת הריקוד באנרגיות , יש לי יכולת להפוך את מקום העבודה שלי למקום של הנאה והתחדשות, ועוד.

בחלק השלישי והאחרון של שאלון זה, אתייחס לשאלה: לאיזה מעשה מזמינה אותי השמחה הזאת לעתיד לבוא?

 נעה