ההחלטה להתחתן

ההחלטה האם ועם מי להתחתן עשויה להיות ההחלטה החשובה ביותר שלנו. החלטה זו יכולה להשפיע עלינו לטוב ולמוטב למשך שארית חיינו. כיצד ניתן לקחת אחריות על החלטה כבדה שכזו??
לאור גודל ההחלטה מובנת החרדה שלעיתים צצה אצל בחורים ובחורות העומדים בצילה. חרדה זו מזכירה לי את אימת הדין האופפת אותנו בימים הנוראים. עומדים אנו בחיל ומשתאים: אלו גזרות יגזור עלינו אבינו שבשמים לקראת השנה החדשה? ואילו כאן, האם יגזרו עלינו גזרות טובות של "שכינה ביניהם" או חלילה של "אש אוכלתם"?
לא זו בלבד שההחלטה כל-כך קשה ומשמעותית, נראה כי באופן מקומם ומוכתב מראש אין מספיק נתונים כדי להחליט החלטה בסדר גודל כזה: ראשית, רמת ההכרות שלנו עם בן-הזוג שלנו היא מוגבלת, שנית, גם הכרות מעמיקה אינה ערובה לכך שמה שאנו רואים כעת ישאר גם לאחר החתונה וכי לא יצוצו נושאים נוספים. הזמן החולף ותהפוכות החיים גורמות לאנשים להשתנות ואין לדעת מה ילד יום.
ללא ספק משהו לא נורמאלי במי שרגוע, שליו ונינוח בעת לקיחת אחריות על החלטה שכזאת. ואכן, מי שמאוהב אינו נורמאלי!!! בזמן ההתאהבות מופרשים לדמנו חומרים ביוכימיים הפועלים כסמים. בין שאר השפעותיהם הם מרחיקים מאיתנו את תחושת החרדה וגורמים לנו לחוש תחושת "הי". מי שמאוהב "מעל הראש" אין לו קושי להחליט להתחתן. למעשה, הוא כלל לא מחליט להתחתן – הוא נדחף להתחתן ע"י אותם חומרים המונעים ממנו לחשוב על משמעות ההחלטה הגורלית. הוא מרוכז כולו בחלומות על אהבה ותו לא… לאנשים כאלו הנסחפים בזרם האהבה ומתחתנים מיד ללא בחינה מינימאלית של הנתונים בשטח אני מייעץ לעצור ולבחור להתחתן במקום להדחף בצורה שאינה נשלטת. הענין הוא שאנשים כאלו לא מעוניינים להקשיב, וזה הגיוני כי הם מסוממים.
יש לדעת, כחצי (!!) מהאנשים לא עובר תהליך כזה של התאהבות, אלא אצלו ישנה בניה הדרגתית של הקשר עם תחושות ברמות שונות של קירבה. אותם אנשים לעיתים נושאים את עיניהם לכיוון המאוהבים וחושבים כי יש להם יתרון. לא היא! במחקרים נמצא כי אין מתאם בין רמת ההתאהבות לפני הנישואים לבין תחושת שביעות הרצון מהזוגיות לאחר הנישואים! כלומר, כל האפשרויות פתוחות: זוג "חולה אהבה" לפני החתונה עשוי למצוא את עצמו לאחר הנישואים סובל או שבע רצון. אותן אפשרויות בדיוק עומדות לפני זוג ש"רק" מרגיש סוג של נעימות ביחד לפני החתונה!
דווקא בגלל העובדה כי ההחלטה כל-כך גורלית וכי אין מספיק נתונים כדי להחליט בצורה וודאית, ושבכל מקרה האפשרויות פתוחות ללא תלות בתחושת ה"התאהבות" והוודאות, דווקא בגלל שאי-אפשר לנבא מה יהיה בקשר הזוגי – אפשר קצת להרגע. זהו לא התפקיד שלנו לדעת בוודאות של 100% מה יהיה בקשר כי אין לאף אחד אפשרות כזו! גם תחושת ההתאהבות לא אמורה להיות נר לרגלנו מכיון שכאמור חצי מהעולם לא חווה אותה וחי חיים מאושרים ביחד! וודאי שתחושת החרדה מההחלטה לא אומרת שאנו לא מתאימים מכיון שההחלטה באמת מפחידה וזה טבעי לחשוש. המאוהבים שאינם חוששים סוממו ואיבדו באופן זמני את שפיותם.
העבודה הנפשית המתאימה לרגעים כאלו היא עבודה של בחירה. יש לאסוף ולסכם את כל הנתונים על בת הזוג שלנו ועל הקשר הכוללים כמובן גם את השאלה האם יש ביננו גם רגשות נעימים והאם אנו יודעים להתמודד ברמה מסוימת עם קשיים בקשר (התמודדות שתלך ותעמיק לאחר הנישואים).יש לברר כל מה שניתן ולהשלים עם כך שאי-אפשר לדעת הכל, ולאחר מכן לבחור!! בחירה הינה פעולה שמבוססת על כך שישנו ספק בלתי ניתן לפתרון, ומחליטה לאור שקלול של הנתונים ונטיית הלב להפסיק את הקשר או להפוך להיות מחויב לו ולהפסיק להיות עסוק בשאלה האם זו היתה בחירה נכונה!!! אכן, מחקרים מראים שאצל אנשים שהתלבטו האם להתחתן, ישנה רמת שביעות רצון גבוהה מחיי הנישואים כאשר נעשתה בחירה, לעומת אנשים ש"החליקו" או "זרמו" לתוך הנישואים.

מושון