הפשר שבקשר

חג סוכות מזמין אותנו לצאת מבית האבן שלנו ולדור בסוכה – בדירת עראי.

היציאה מבית איתן ויציב לדירה זמנית, עשויה להיות יציאה שאינה רק טכנית בלבד, אלא מסמלת מעבר נפשי – עזיבה של המוכר, הבטוח, הידוע, היציב והוודאי – לטובת הפתעות חדשות שמחכות בדרך.

חג סוכות מזמין אותנו לעזוב לרגע את הבסיס הקבוע שלנו בחיים, ולצאת להרפתקה מתוך סקרנות, עניין ושמחה.

אחד מהעקרונות החשובים (בעיני) של שיטת אימאגו הוא עזיבה לרגע של כל הידוע והמוכר לנו על בן הזוג, והסתכלות עליו ב"עיניים חדשות".

הסתכלות בעיניים חדשות, והקשבה לדבריו באוזניים חדשות, מתוך סקרנות מלאה לדבריו ולהפתעות שהוא עשוי להפתיע אותנו, יכולה להוביל להתחדשות בתוך הקשר –

בדיוק כמו שעזיכת הבית היציב והמוכר ויציאה לטבע לתקופת מה – עשויה לחולל התחדשות במהלך שיגרת החיים שיבואו אחר כך.

התרגיל הבא לזוגות מתאים לאוירה המיוחדת שחג הסוכות מזמין אותנו להכנס אליה:

• דאגו  לסביבה שקטה ורגועה – טלפונים מנותקים, פלאפונים כבויים, תינוקות ישנים וכו'…
• שבו מול בן זוגכם והתבוננו בו.
• קחו 5 דקות (לפחות) להתבונן בבן זוגכם. אל תאמרו דבר. התבוננו בו. בפניו. בעיניו. בפיו. בלחייו. במצחו. מה פניו אומרות? מה אתם חשים? התבוננו בו בסקרנות.
• לאחר מכן אמרו לו בדיוק כך: "מסקרן אותי מאוד לשמוע אותך. ספר לי משהו חשוב לך."
• האזינו לסיפור בן זוגכם בסקרנות מלאה. אל תתערבו בתוכן.  עזבו את המוכר והידוע לכם כבר עליו. גם אם יאמר דבר מה שלא נראה לכם – זכרו שאתם בחג סוכות – שמחו בחוסר הוודאות והסתכלו על כך בתור הזדמנות להתחדשות.
• הוסיפו מידי פעם משפטים כמו: "ספר לי עוד על…", או "מעניין אותי מאוד לשמוע על…"
• לאחר שבן זוגכם סיים לדבר – אימרו לו "מה שבמיוחד ריגש/עניין/סיקרן/ נגע בי במה שאמרת הוא"… וספרו מעט על עצמכם
• לאחר מכן חשבו ביחד לאלו מקומות חדשים הדברים שנאמרו מזמינים אתכם ואלו הפתעות מחכות לכם שם…

מוזמנים לשתף בחוויה…

בהצלחה!

חג שמח!

מושון

ואז, הילד מרגיש ששימוש באפיק מסוים של ביטוי האנרגיה מהווה איום בשבילו.

כאשר הילד מרגיש איום קיומי, הוא נאלץ להגיב בצורה שתאפשר לו לשרוד.

למרות שההורים כמובן לא מתכוונים לאיים על קיומו של הילד, הילד פעמים רבות חש שהוריו מתנים את אהבתם  אליו בשינוי התנהגותו. כאמור, למרות שההורים בד"כ לא מתכוונים להתנות את אהבתם, הילד חש כך בכל מקרה.

כדי לשרוד אל מול ה"סכנה הקיומית" הילד מתגונן, ופעמים רבות מדחיק חלק מאפיקי ביטוי האנרגיה שלו. הילד "מקפיא" חלק מהאפיקים שלו. כאשר הסכנה קטנה הוא מקפיא אותם בהקפאה רגילה, וכאשר הסכנה גדולה הוא מקפיא אותם ב-deep freeze.

הדימוי של ההקפאה הולם את המתחולל בנפש הילד מכיון שיכולות ביטוי האנרגיה עדיין קיימים, אבל הם לא בשימוש – הם בהקפאה – במבט שטחי אפשר לחשוב שאין אותן כלל.

למשל אותו ילד שבכה, והוריו אמרו לו: "תהיה גבר! תפסיק לבכות! אצנו בבית לא בוכים!" עשוי להקפיא את אפיק זרימת האנרגיה של הבכי (ועשוי להקפיא בכלל את ערוץ הרגשות) מכיון שהוא עשוי לומר לעצמו שהוא לא יהיה אהוב ומקובל אם יבכה או יביע רגשות. אותו ילד עשוי לגדול כמו "גבר" ללא הבעת רגשות "מיותרים"…

אפיק האנרגיה אמנם מוקפא, אך פנימה נוצרת כמיהה גדולה. אנו כמהים לבטא את האנרגיה שלנו בצורה מלאה ולהיות מחוברים לליבת האנרגיה המפעמת בתוכנו.

לכן בתוך תוכו של כל אדם, ישנה כמיהה פנימית ל"פריזר" שלו.

הפריזר הזה גדל יחד איתנו. תוך כדי הילדות אנו אוספים אליו פריטים שונים… ובד"כ כאשר אנו כבר מבוגרים אנו סוחבים איתנו פריזר לתפארת מדינת ישראל…

כך, בתור בוגרים אנו בעלי פריזר שמעורר בנו רגשות מנוגדים – פחד וכמיהה.

על פני השטח הפריטים שבפריזר מפחידים אותנו – כי הם מזכירים לנו את הסכנה הקיומית שגרמה לנו להקפיא אותם.

מתחת לפני השטח ישנה כמיהה עמוקה להפשיר את הפריזר ולשוב ולבטא את האנרגיה שלנו בצורה מלאה בכל האפיקים.

תיאוריה זו מהווה בסיס רעיוני לטיפול בשיטת אימאגו (שמיותר לציין שאנו ממליצים לכל זוג לחוות…)

אז הכל מתחיל ב…

מזל טוב…

תינוק בא לעולם – שמחה וששון !!

התינוק נולד וחי את חייו הראשונים – בחיות מלאה !!

כלומר, הוא מחובר לחלוטין לליבת האנרגיה הפועמת שבתוכו.

הוא מסוגל לחיות את החיים במלאותם.

לתינוקות וילדים יכולות מופלאות. אנרגיית החיים זורמת דרכם ויוצאת החוצה אל העולם בזרימה חופשית ללא הפרעה.

האנרגיה הזאת זורמת החוצה בארבעה אפיקים שיחד מהווים את המכלול המלא של גילוי אנרגיית החיים.

ארבעת האפיקים הם: מחשבות, חושים,רגשות ופעולות:

מחשבות: אינטואיציה, יצירתיות, דמיון, קוגניציה, אינטליגנציה וכו'

ילדים מלאים חיות באפיק המחשבות. הם שואלים, מתעניינים, וחוקרים.

יש להם המון רעיונות. הם אוהבים להשתעשע עם הדמיון שלהם. מדמיינים בצורה עוצמתית עד כדי כך שלפעמים מתבלבלים בין הדמיון למציאות. דמיונים חי, מלא וצבעוני.

יש להם אינטואיציות מדהימות – נראה לפעמים שהם יודעי לקלוט אנשים ומצבים הרבה יותר מוצלח מאיתנו…

חושים: שמיעה, ראיה, טעם, ריח, מישוש.

ילדים משתמשים בחושיהם בצורה מעוררת פליאה…

הם שומעים קולות שאנו המבוגרים כבר שכחנו מהם – למשל את ציוץ הציפורים,

מסתכלים ובוחנים כל דבר בעניין רב (אפילו מה שנראה לנו המבוגרים כמוכר ושגרתי),

הם מסוקרנים לטעום מאכלים ואפילו חפצים וחומרים שונים…

הם אוהבים להריח  גם כאשר לנו – המבוגרים – זה נראה לא מנומס,

אוהבים למשש חומרים שונים גם אם לנו נדמה שזה לא נקי או אסתטי…

רגשות: שמחה, עצב, פחד, כעס וכו'

ילדים הם אומנים בהבעת רגשות. כשילד מרגיש משהו – אין סיכוי שנפספס את זה.

ילדים יודעים להרגיש ולהביע את הרגשות שלהם – עד הסוף !!!

כשילד כועס – אפשר לראות את כל הגוף שלו מביע כעס,

כשילד שמח – השמחה גולשת ועולה על גדותיה.

ילד חווה את הרגשות עד תומם – ובסוף חווית הרגש הוא חופשי להתעסק במשהו אחר…

פעולות: גוף, שרירים, עשיה, מנוחה וכו'

כשילדים רוצים הם יודעים לפעול. הם יכולים להיות נמרצים ו"להכניס"  את כל גופם למען הצלחת הפעולה.

ילדים יודעים גם לנוח ולא לעשות כלום… סתם לשבת ולבהות להנאתם.

ילדים אוהבים להסתקרן מגופם ולהשתעשע בו – למשל ללכת בכל מיני צורות משונות, לעמוד על הראש, לזחול, לקפוץ ועוד ועוד ועוד

כל עוד זרימת האנרגיה באפיקים אלו לא נעצרת – הילדים חיים חיים מלאים ואותנטיים.

יש משהו מדהים בהופעת החיים הילדית – משהו שאנו – המבוגרים – כבר קצת שכחנו. משהו שממש כדאי ללמוד מהם.

אחד היתרונות של שיטת אימאגו הוא שהיא משאירה אצל בני הזוג את הכלים כיצד לרפא את עצמם.

המטפל בשיטת אימאגו הוא למעשה יותר מנחה, הנוקט בגישה פחות אקטיבית.

הרעיון הוא שבהנחיה מתאימה שמחזקת את ה"איך", ה"מה" יסתדר.

כלומר, כאשר נדע להקשיב מעומק ליבנו לדברי בן-הזוג, וכאשר נדע לפתוח את סגור ליבנו בפני בן הזוג המקשיב לנו, מצב כזה של מפגש יגרום למשהו להשתנות.

אם כן, המטפל לא צריך לתת עצות איך לפתור את בעיות בני-הזוג, או אפילו לאבחן את בעיותיהם. המטפל אמור להשאיר אצל בני הזוג כלים לעבודה עצמית משותפת שתוביל אותם לריפוי וצמיחה.

פעמים רבות לאחר טיפול זוגי קלאסי, בני-הזוג יוצאים בתחושה טובה המחזיקה עד ל…מריבה הבאה – ואז חוזרים שוב למטפל וחוזר חלילה.

לעומת זאת, בשיטת אימאגו נלמד כיצד לקחת את האנרגיה העצומה שמאחורי המריבה ולרתום אותה לצורך התחדשות בקשר.

בדומה לאנרגיה גרעינית היכולה להחריב או לייצר חשמל לבניה, כך אנרגיית הקונפליקט והתסכול יכולה לגרום לנו חלילה להלחם בבן-זוגנו ולהחריב כל חלקה טובה, או, להשתמש בה לצורך התחדשות, ריפוי, הפריה והצמחה הדדית בקשר.

מושון

הנישואים הם לכאורה מתכון בדוק להתרסקות…

פעמים רבות הם מתחילים בשיא של התאהבות, הורמונים, תחושה גופנית חזקה, רגשות עזים, ומגיעים למקומות אחרים…

ההתאהבות הופכת לשיגרה ושעמום

התחושה הגופנית החזקה דועכת עם הזמן, עם העומס, עם ההריון, עם הגיל

ההורמונים נחלשים

ואנו כבר לא מצליחים לחוש את מה שחשנו בראשית הקשר.

כיצד אפשר לשרוד מסע כזה???

התשובה לשאלה זו טמונה בשינוי נקודת המבט!

גישת האימאגו מתאימה לאמירתו העמוקה של מרסל פרוסט:  "מסע התגליות האמיתי אינו למצוא נוף חדש אלא להיות בעל עיניים חדשות."

העניין שהשאלה היא האם אנו יודעים להסתכל על המציאות בעיניים חדשות??

בכל יום, בכל שעה, בכל רגע, יש משהו שונה – בעצמנו, בבן זוגנו, ובעולם בכלל –

גישת האימאגו מלמדת אותנו לחוש התחדשות בקשר – לא בגלל שבן זוגנו לומד מיומנויות חדשות לרגש אותנו, אלא מפני שהיא עוזרת לנו להצמיח עיניים חדשות!!

כאשר נדע להצמיח עיניים כאלו, המוצאות בבן זוגנו בפרט, ובעולם בכלל, התחדשויות, נדע להתחבר לאנרגיה האין-סופית שנמצאת בקשר, ולחוש את ההתחדשות האמיתית.

חיינו יהפכו ל"מסע תגליות" שבו אין שיגרה משעממת, אלא תגליות מרהיבות המחכות לנו בכל צעד ושעל.

מושון

ההנחה השישית בשש הנחות היסוד על הזוגיות שלנו ע"פ הדי שלייפר, טוענת כי למעשה כאשר אנו חשים לבד, מנותקים, קרועים ומבודדים מהעולם – אנו למעשה באשליה.

לפי האימאגו החיים שלנו תמיד נמצאים בתוך קשר:

תינוק נולד לתוך זרועותיה של אימו ומפתח איתה קשר חזק,

לאחר מכן הוא בקשר עם אביו, ובהמשך בקשר עם אחיו, חבריו, מוריו, חברתו, בת זוגו, ילדיו, נכדיו, ניניו וכו'

ולמאמינים שביננו – לפני הלידה ואחרי המוות הוא בקשר עם אלוהים.

ובכן, לא נכון להסתכל על אדם בתור פרט מנותק, הכל קורה בתוך הקשר. לכן שיטת אימאגו לא מאמינה בטיפול פרטני (למעט מקרים יוצאי דופן) וכל חווית הטיפול נחווית ע"י שני בני-הזוג.

אחת הצרות היא שהבעיות גורמות לנו לחוש היא תחושה שאנחנו מנותקים מהקשר ומבודדים.

למעשה הצרה הזו יותר גרועה מהבעיה עצמה, כי היא גורמת לנו לחוש נתק – דבר שהפוך מעצם מהותנו.

בקונפליקט בכלל ובקונפליקט זוגי בפרט אנו עשויים לחוש מאוד מאוד לבד – וזו תחושה קשה מאוד.

באותו זמן אנו נותנים לאשליית הבידוד לתעתע בנו ואנו שוכחים כי אנו תמיד נמצאים בקשר.

הקשר הכי בסיסי בין כל בני האדם היא רשת הקיום. כולנו קיימים וחיים. זוהי רשת דקיקה המחברת בין כולנו.

כל מה שנעשה, נחשוב ונרגיש ישפיע באיזשהו מקום גם על זולתנו בכלל ועל בן זוגנו בפרט דרך הרשת הזו.

לכן במצב של משבר, לפני ההתעסקות עם תוכן המשבר עצמו – כדאי להזכיר לעצמנו כי אנו אף פעם לא לגמרי לבד. כי מהותנו היא בתוך קשר.

גם בקונפליקט זוגי, לפני התעסקות בתוכן הקונפליקט, כדאי להזכיר לעצמנו כי אנחנו שנינו בתוך קשר – למרות שהקונפליקט היה רוצה להשכיח את זה מאיתנו.

מתחת לקונפליקט ישנה משאלה גדולה והשתוקקות לחדש את הקשר ביננו.

אם נדע לתת מקום למשאלה הזו ולקשר הזה, ולחשוף את פרצופה של האשליה כאשליה נדע:

לחוות את התיקון והמרפא שבזוגיות,

לצאת למסע זוגי נפלא ולפגוש בו עולמות רבים ולקבל בו מתנות נפלאות,

להסתכל על כל קונפליקט בשמחה וכהזדמנות לצמיחה וגדילה,

לצמוח בנישואים מבוגרים למבוגרים,

להחזיר לעצמנו את השלמות שלנו,

ולחיות את הקשר ביננו.

בהצלחה לכולנו!!!

מושון

ההנחה החמישית בשש הנחות היסוד על הזוגיות שלנו ע"פ הדי שלייפר, טוענת כי יש לנישואים שלנו שלנו יעוד גבוה מזה הנראה במבט שטחי, והוא לאפשר לנו לסייע זה לזה להחזיר לעצמנו את השלמות שלנו.

במהלך חיינו חלקים שלנו "הלכו לאיבוד" או "הוקפאו", מסיבות שונות.

השלמות החיונית הנפלאה איתה נולדנו – שלמות של מלאות אנרגיה של ילד קטן שמסוגל לחוש את העולם, לחשוב מחשבות חופשיות ומגוונות , להשתמש בגוף שלו כרצונו ולחוות רגשות עזים, שלמות זו נפגמה במהלך הדרך בה התבגרנו – נותרנו חסרים… ועם חוסר זה אנו נכנסים לתוך הקשר הזוגי. החוסר הזה יוצר פעמים רבות ציפיות רבות מבן-זוגנו ומוביל אותנו לאכזבות או לקונפליקטים.

הראיון הנפלא הוא, שדווקא בתוך המערכת הזוגית, אנו יכולים לסייע זה לזה להחזיר לעצמנו את אשר אבד. האקלים המיוחד הנוצר בקשר הזוגי, הקונפליקטים ורגעי האושר, מזמינים אותנו למסע אשר הנופים הקסומים שבדרכו טומנים בחובם מתנות גדולות – שדרכן ניתן למצוא את אשר אבד, ולהפשיר את אשר הוקפא, ולהחזיר לעצמנו את השלמות שלנו.

מושון