יעוץ ראשוני און ליין בנושא משברים אישיים

שלום עינת,
אפשר גם אפשר לטפל ולתקן.
בלבולים וספקות – מקורות רבים להם: מחשבות שוא על חיים אחרים אולי טובים יותר, רגשות שאין להם מקום, חלומות שהתגשמותם נראית היום רחוקה, רצונות שלא יכולים להאמר בקול, או שלא מתממשים, חסדים שאינם נראים, מעשים אישיים או זוגיים שלא מודעים להם או שאין כוח לקיימם, רחשי סביבה שמשפיעים בצורה לא בריאה עלייך או על שניכם ועוד ועוד.
זה אכן קשה, אך אנו מאמינים בכוחו של הקשר לרפא, ולהפוך את הבלבול והספק לודאות וידיעה.
אפשר לטפל באופן פרטני ולראות איך הבלבולים הללו משפיעים על חייך ואיך את יכולה להתמודד איתם.
אפשר לטפל באופן זוגי בשיטת אימאגו ולהרויח גם ריפוי של העבר, גם צמיחה אל העתיד וגם קשר זוגי חזק בהווה.
אם תרצי, את מוזמנת לשלוח למייל האישי שלנו את אזור מגוריך ואנו יכולים להמליץ לך על מטפל או מטפלת טובים באזור.
אם את מעוניינת בהתייחסות נקודתית למשהו את מוזמנת להגיב כאן.
המון שלוה, אהבה ושמחה ובהצלחה !!!
מושון ונעה moshenoa@neto.net.il

גלי יקרה
ראשית, אנו מאוד משתתפים בצערך על מות הורייך.
שאלה טובה את שואלת. איך יכול להיות שאדם כ"כ קרוב אלי, שהייתי מחוברת אליו כ"כ הולך מעולמי ואני איני מגיבה כפי שאני "מצפה" מעצמי להגיב בזמן אבל?
לשאלה זו יכולות להיות מספר תשובות. אתן לך שתיים מהן, האחת כללית, והשניה קשורה למצבך המיוחד:
ראשית, בזמן אובדן ואבל – כל התנהגות נחשבת התנהגות נורמאלית, ובהתאמה, כל התמודדות נחשבת התמודדות לגיטימית. צורת ההתמודדות איננה מעידה כהוא זה על עומק האובדן, על הקשר עם הנפטר או הנפטרת. אין בין אלו ובין דרך ההתמודדות שום קשר. הגוף, המוח, והלב שלנו בוחרים את דרך ההתמודדות מבלי לשאול אותנו מהי הדרך שהכי מתאימה לנו באותו רגע נתון. לכן, העובדה שאינך בוכה כעת – שבוע לאחר פטירתה, לא אומר שאת לא מתאבלת. זה אומר שאת נמצאת במצב בו כעת הבכי הוא לא דרך ההתאבלות שלך.
שנית, את נמצאת בסיומה של שנת אבל שאת מתארת אותה כעמוסה ריגשית, קשה, ועצובה. עדיין לא התאוששתם ממכה אחת והנה באה עליכם מכה שניה. יתכן ואתם במצב אותו מתאר השיר "כבר יבשו עיננו מדמעות".
שבוע לאחר פטירה הוא זמן קצר מאוד להכריע על ריחוק מלב ומחשבות. וגם אם כך בחר בשבילך מוחך להתמודד – אל תנסי בכוח לשנות זאת.
ההתמודדות עם אובדן אימך לא יסתיים השבוע, וגם לא בעוד חודש או שנה….. זה אובדן שילווה אותך בכל צומת מרכזית של חייך, בהתבוננות שלך בחיי ילדיך הגדלים אשר אימך ואביך אינם נמצאים שם. בהחלטות חשובות שתרצי לעשות, בשמחות משפחתיות, בחגים, ועוד ועוד.
אל תהיי קשה עם עצמך כעת. זה הזמן לסלחנות עצמית.
לא סתם במנהגי האבלות היהודים האבל על הורים הוא החמור ביותר ונמשך שנה שלמה…
לצערינו – המוות הוא הקבוע היחיד במשוואה זו – יש לך עוד חיים שלמים להתאבל וההתמודדות עם האובדן תחליף ותשנה צבעים וצורות – והכל נורמאלי. והכל טבעי.
מקווה שזה מתיישב על ליבך.
מוזמנת לכתוב
נעה