תיאוריית היחסים של הארוויל הנדריקס – חלק ד' – ההתאהבות והתקופה הרומנטית

ואז… מילדים קטנים אנו הופכים לילדים גדולים, ומילדים גדולים לנערים, ומנערים למבוגרים.

ואז בשלב מסוים אנחנו מתאהבים באהבת חיינו.

ובתקופת ההתאהבות אנו מתנהגים בצורה מיוחדת, שונה, מוזרה ומעוררת תמיהה…

העולם נראה לנו נרבה יותר ורוד…

הרגעים עם בן הזוג גורמים לנו לאושר בל יתואר.

קשה לנו לשאת את הבדידות של להיות נפרד מבן הזוג.

אנו עסוקים במחשבות, כמיהות, פנטזיות, חלומות על הביחד שלנו. אנו חולמים בהקיץ…

ההתנהגות שלנו משתנה: אנו כותבים שירים/שולחים פרחים/מבשלים/חסרי תאבון/עם תאבון עודף/מוסיפים יותר מידי מלח/בוהים באויר וכו'…

אנשים שואלים אותנו: "מה קרה לך??? הכל בסדר??? לקחת משהו???"

לצופה מבחוץ זה נראה ממש כאילו אנו מסוממים…

ואכן כך…

במחקרים התגלה כי בתקופה הזאת מופרש ממוחנו חומר הקרוי PEA והמכונה "סם האהבה" (PhenylEthylAmine)

PEA הינו אמפטמין טבעי, היוצר עירור מוחי וגורם לנו להתנהגויות המשונות שתוארו לעיל…

PEA יחד עם הורמונים נוספים, מתחיל שרשרת של תגובות גופניות שאחראיות כנראה גם על תחושת ההתאהבות.

הסיבה שההתאהבות הראשונה היא בלתי נשכחת, היא שPEA מופרש לראשונה הוא ברמותו הגבוהה ביותר.

ישנם הסברים רבים מדוע אנחנו בוחרים דוקא בן-זוג מסוים ולא אחר. לפי תיאוריית האימאגו, אחד המאפיינים של בן-הזוג הנבחר שלנו הוא שה"פריזר" שלנו נמצא אצלו "מופשר" לחלוטין.

קרי, חלק מהתכונת שהודחקו אצלנו, מתבטאות לחלוטין אצל בן-זוגנו. חלק מהאפיקים החסומים של אנרגיית החיים שלנו, זורמים באופן חופשי אצל בן זוגנו.

למשל, אותו ילד שהוריו חינכו אותו ש"גברים לא בוכים" וכתוצאה מכך חסם את אפיק הרגשות, עשוי להתאהב בבחורה רגשנית עד מאוד.

ולעומתו, אותה בחורה שהוריה חינכו אותה לא לחשוב יותר מידי – עשויה להתאהב בבחור חכם ורציונאלי.

כאמור, יש לכל אחד מאיתנו כמיהה לאותו פריזר. הכמיהה הזאת מקבלת מענה בתקופה הרומנטית.

הבחור החכם והרציונאלי שבתוך תוכו כמה ומשתוקק לאפיק הרגשות – יחד עם אהובתו הרגשנית – עשוי להרגיש שלם.

הבחורה הרגשנית שבתוך תוכה כמהה ומשתוקקת לאפיק המחשבה – יחד עם אהובה החכם – עשויה להרגיש מושלמת.

כלומר, לפי גישת האימאגו, אחד המאפיינים של בני זוג, הוא שהם משלימים אחד את השני באפיקי זרימת האנרגיה – מה שחסום אצל אחד, זורם בחופשיות אצל השני.

יחד הם מהווים יחידה הוליסטית העונה לכמיהות הפנימיות של בני-הזוג. רעיון זה יכול להסביר את תחושת המושלמות של בני הזוג כשהם יחדיו – "כשאנחנו ביחד אנו לא צריכים כלום – יש לנו הכל"…

למרות שבמהלך חייהם בני הזוג פחדו מה"פריזר" שלהם – שהרי משמעותו סכנה, בתקופת ההתאהבות, כאשר ה-PEA מופרש, הוא מנטרל את הפחד מחלק זה של האישיות, ולכן הכמיהה מובלטת והפחד נעלם.

זה יכול להסביר גם תופעות התנהגותיות "מוזרות" בתקופת ההתאהבות – כמו שאדם מאוד שכלתני יכול לכתוב שירים לאהובתו, או שמי שחושש ממגע – יכול להיות מאוד "טאצ'י" בתקופה הרומנטית וכן הלאה.